מכירים את זה שאכלתם כל כך הרבה מתוק, שהגוף כבר דוחה אפילו ריח של מאפה? אז אוהדי מכבי חיפה וערבובים.
רן בן שמעון הוא מאמן כדורגל מצוין. כן, אני יודע שרבים יחלקו על הטענה הזאת, אבל בסופו של דבר - לאיש יש קבלות וזכויות רבות. אליפות היסטורית ובלתי נתפסת בקרית שמונה, בניית פרויקט נפלא באשדוד, וכן - הגעה למועדונים הגדולים בישראל - מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, וכמובן נבחרת ישראל ונבחרת קפריסין. הוא דוגל בכדורגל התקפי שמתאים ל-DNA הירוק, ולמרות שעל התוצאות אפשר להתווכח, אם תשאלו אנשים שעבדו לצידו - הם יספרו לכם על מאמן יסודי, חדשני, שלא חושש לנסות ולהתנסות. אבל זו לא הנקודה, זה רחוק מלהיות הסיפור המרכזי.
כי רן בן שמעון מגיע למועדון הרועש והמסוקר בישראל, עם קהל תובעני שפיתח אלרגיה קשה בדיוק למה שהאיש, אולי בעל-כורחו, מייצג - ערבובים. המאמן לא אוהב את התדמית שנוצרה לו, ואין ספק שהיא גם נופחה מעבר לכל פרופורציה כמו כל יחס שמקבל כאן מאמן לאומי, אבל עם תחושות האנשים בבית אי אפשר להתווכח - פשוט קשה להאמין לו.
בן שמעון הוא אולי גדול מתנסחי ישראל בכדורגל. האיש רהוט, חכם וללא צל של ספק אינטיליגנט - תכונות שכיף לראות בספורט שלנו. אבל חייבים לחזור על כך, וזו הנקודה החשובה ביותר - הוא מגיע למכבי חיפה. או יותר נכון, הוא בא לתת דין וחשבון לקהל הירוק. מאות אלפי אנשים שהפתיל שלהם נשרף.
הסבר קצר על התופעה שנקראת הקהל של מכבי חיפה: ב-15 השנים האחרונות זכה המועדון שמתיימר להיות הגדול בישראל ב-3 אליפויות (כולן ברצף) וגביע אחד, שגם הוא נעל עוד עונה כושלת בליגה שהסתיימה במקום ה-5. המפלות המקצועיות האלו הגיעו אחרי שבכל קיץ, של כל עונה, הירוקים ניפחו את רף הציפיות של הקהל שלהם ויצרו תחושה ש"העונה בנו קבוצה לאליפות". וכידוע, כמעט בכל עונה, זה הסתיים במפח נפש איום ונורא שבמקרה הרע התפוצץ בסתיו, ובמקרה הטוב הסתיים באביב. זאת במקביל לעלייתה המחודשת של מכבי תל אביב, היריבה הגדולה, שהפכה למועדון המצליח, המסודר והגדול בישראל בעידן מיץ' גולדהאר.
זה קהל ש"מעורבב" על בסיס קבוע, שנה אחרי שנה, קהל שכבר מריח את הבלוף מקילומטר. אם היתה אליפות בבניית נראטיביים תקשורתיים - מכבי חיפה היתה אימפריה אירופית. "מודל אייאקס" שיענקל'ה שחר חמד אי שם בתחילת שנות האלפיים היה עושה עוול עם היכולת האדירה של המועדון לעבוד ברמה התקשורתית. אבל אחרי 15 שנים שרובן הסתיימו ב"בום טראח, מה קרה?", הבלון הפעם באמת התפוצץ.
לקהל הירוק נמאס שמשקרים לו. ובצדק (ברני ארדוב)
מכבי חיפה נמצאת בעיצומה של עוד עונה שמסתמנת כקשה - בעיני, חלק גדול מהקהל הירוק, בצדק, פשוט יתקשה להכיל את האיש שהפך בתדמיתו לפניה של התרבות שמקושרת עבור היושבים בסמי עופר לאחת הסיבות לכישלון של המועדון. הרי איזה קרדיט יקבל בן שמעון ביציעים של סמי עופר אחרי הפסד או שניים? איך יגיבו ברשתות החברתיות לראיונות שלו אחרי משחק רע? איזה סיקור הוא יקבל בתקשורת החיפאית אחרי כשהוא יספר ש"השמש תזרח מחר בבוקר"? קבלו עתידות בזוקה: לא טוב. הרי בן שמעון בעצמו אמר שהחליט לסיים את דרכו אחרי האווירה הקשה שנוצרה סביבו בעקבות התוצאות הלא טובות בנבחרת. אז מה יקרה כשהוא יעמוד בפני הצונאמי שמחכה לו בחוף הכרמל?
לפי הפרסומים השונים, במכבי חיפה שקלו למנות את עומר פרץ, או אפילו את שרון מימר - עוד שני מאמנים טובים מאוד שייתכן שהיו מצליחים בכרמל, או אולי מרגיעים את הסערה סביב המועדון. ולמרות שמדובר בשמות בפרופיל נמוך משל בן שמעון, עם הרבה פחות קבלות ממנו, בעיני אצל חלק גדול מקהל הירוק המהלך להחתמתם היה מתקבל טוב יותר, עם קרדיט ארוך יותר, כי הוא לא מייצר רעש, לא מעורר רגש, לא מפתח ציפיות ובעיקר לא מטרגר כמו זה של בן שמעון.
כל זאת, כמובן, בטל בשישים אם התוצאות יהיו טובות. "ניצחונות הם התרופה הטובה ביותר" זו קלישאה נכונה, ורק כך - בן שמעון יקנה לעצמו שקט בסמי עופר, שקט שיתבטא ברעש מחריש אוזניים של 30,000 ירוקים שיעמדו מאחורי הקבוצה שלו. הוא מאמן שמצטיין ודוגל בכדורגל התקפי - כזה שאם יצליח, יכול לחבר אליו אוהדים רבים. אבל ההצלחה תהיה חייבת להיות מיידית, כי השכפ"צ שלו יהיה דק, דק מאוד.
רן בן שמעון. נאחל לו בהצלחה (אודי ציטיאט)