קני מילר אוהב את המפגשים עם רן קוז'וך. יש אנשים שאוהבים לרוץ על שפת הים, יש כאלה שאוהבים שניצל עם פירה, ומילר, מסתבר, פשוט אוהב לפגוש את המאמן של באר שבע. בשלוש הפעמים האחרונות הסקוטי רקד על הקווים. פעמיים זה הסתיים בהנפת גביע, ובפעם השלישית בנוקאאוט מהדהד. אם זו הייתה מערכת יחסים, בשלב הזה כבר היה צריך לערב את דוקטור פיל. מסתבר שמירוץ החימוש בין שתי היריבות המרות הוכרע בינתיים לטובת מיץ' גולדהאר. לפעמים לא צריך נשקייה גדולה. מספיקות שתיים־שלוש פצצות חכמות על פני מלאי אינסופי של כדורים חסרי קליע.
אמש (שני) בטרנר איש לא ציפה שזה יתנהל במעמד צד אחד. בזמן שאוהדי מכבי ליוו בקריאות "אולה, אולה" את המשולשים והמחומשים, באר שבע שלפה מתוך הארסנל שלה את ז'ואאו ויקטור, פולסון אמנקווה ויונס מלדה. שלושתם הציגו יכולת טובה ללא כדור, שזה, אם חושבים לעומק, פתרון טקטי די מעניין כשאתה נשאר בלעדיו.
חולשתם של הלגיונרים באדום בלטה על רקע המופע של הליו וארלה, שעשה במגרש ככל העולה על רוחו. הקוסם מכף ורדה כבש שער נהדר, התעלל בשומריו ובקיצור נתן לבאר שבע וואחד כאפה. האיש שסידר לנבחרתו 2:2 במונדיאל נגד אורוגוואי, גדול על הליגה שלנו בכמה מספרים, ולפי שעה נהנה מכל רגע. משק הכנפיים של מכבי, עם וארלה משמאל ודוידה מימין, הסב אושר גדול למילר, וכאב ראש לא קטן לקוז׳וך, איתי רוטמן וגיא מזרחי.
למען ההגינות, היו גם נסיבות מקלות לקריסת האלופה. מכבי קיבלה פנדל במתנה, אחרי שאסטר סוקלר צלל ברחבה והצליח לשכנע את מי שלא היה צריך להשתכנע. במקום צהוב על התחזות, הסלובני קיבל שי לחג; והיה האדום לאליאל פרץ, שנותר בגבול הדמדומים שבין תעלומה לטעות בשיקול דעת. "אין לך מושג" אולי אינו משפט שהייתי ממליץ לומר למי שמחזיק בכרטיסים בכיס, אבל מכאן ועד הרחקה הדרך עדיין ארוכה. עוד נחזור אליה בהמשך.
והפציעה המוקדמת של לוקאס ונטורה? זו כבר הייתה תאונת עבודה מבחינת קוז'וך. היא טרפה לו את הקלפים וניפצה את הבלתי שבירים, אלה שאמורים להחזיק מעמד גם כשהכול מסביב מתפרק. יש שחקנים שאתה לא תמיד מבין כמה אתה צריך אותם עד שהם יוצאים מהמגרש. ואז אתה מגלה שאתה צריך אותם מאוד.
ונטורה. מכה לא פשוטה (אלן שיבר)
לצידי ישבו אנשים שנעו באי־נוחות בכל פעם שאחד המחליפים של קוז'וך עלה לדשא וניסה להציל את המולדת עם דריבל ליד התיבה של מרציאנו, או עם כניסה לארץ הנבדל. יש שלב במשחק שבו אתה כבר לא מחליף שחקנים; אתה פשוט פותח מגירות בבית האדום ומחפש משהו שאולי שכחת שם.
ובאשר להרחקה בגלל פטפטת, כדאי להקשיב לאברהם קליין. השופט האגדי סיפר פעם שלפני שניהל משחק בינלאומי בחו"ל, בהשתתפות כוכבים מהליגה האנגלית, ניגש אליו נציג איגוד השופטים באותה מדינה וביקש ממנו להתעלם מקללות.
"האנגלים פולטים את ה-fuck off המוכר גם כביקורת על עצמם", סיפר קליין. "זה חלק מהז'רגון שלהם. הם לאו דווקא מתכוונים לשופט. אימצתי את ההמלצה, ומאז אני לא זוכר מקרה שבו הרחקתי מישהו בגלל מילים מיותרות". יש בזה משהו. לא כל מילה שנזרקת למגרש היא הצהרת מלחמה. לפעמים "אין לך מושג" הוא פשוט "אין לך מושג". בכדורגל, כמו בחיים, אנשים אומרים לא מעט דברים שהם לא באמת מתכוונים אליהם.
אחרי שאופיר מרציאנו (בלעדיו זה עלול היה להסתיים ב-1:8) הוציא את השלישי מרשתו, לקוז'וך כבר לא נותרו כדורים במחסנית. כל מה שנשאר לו לעשות היה להשליך את המגבת הלבנה לתוך הזירה ולנהל שיחה צפופה עם הצוות הרפואי. וזה כבר פחות מצחיק. תקופת ההחלמה של איגור זלאטנוביץ' מתארכת והבובה חולה. ואז נשאלת השאלה מי אמור להחליף את לוקאס ונטורה כשהוא בגימלים? מי יקצץ פיקות במקומו, ומי נתן את ההוראה לשחרר את שי אליאס?
אלו שאלות של סגל, כמו גם שאלות של בנייה. כי יש הבדל בין להפסיד משחק לבין לגלות פתאום שהפתרונות שלך נמצאים ביציע, בטלפון החכם של הסוכן הבכיר, שתיכף יתנחל לך באוזן, או בקבוצה אחרת.
ומחוץ לקווים התנהלה לוחמה פסיכולוגית. לפני יומיים וחצי אנשים עוד פקפקו ברצינות כוונותיו של גולדהאר, והיו שאפילו קצבו את הקדנציה שלו לאחור. לכאורה, עסק ביש: רוי רביבו ואבו פרחי עזבו, ניקולסקו ואנדרדה עשו שרירים ביציע, אסנטה סחב רגל, וכל התמונה נראתה קודרת דרך הפריסקופ של הצוללת הצהובה. עד שבוקר אחד נראתה היבשה, ואתם תחליטו מי שוב התגלה כאי של שפיות.
אלה הם חייו של אוהד במשרה מלאה: ביום אחד אתה בטוח שהמועדון שלך איבד את הדרך, וביום שאחריו אתה מסתכל על הסגל וחושב שבעצם, הכול היה חלק מתוכנית מסודרת. אין לי מושג אם הייתה תוכנית. אני רק יודע שבינתיים היא עובדת.
באר שבע, מצידה, תצטרך למצוא תשובות. כי נגד מכבי, לפחות הפעם, לא היה חסר לה אומץ. לא היה חסר קהל. אפילו לא היה חסר רצון. הייתה חסרה תחמושת. והיו אותן נסיבות מקילות שעשו בה שמות.
וכשאין לך תחמושת מתאימה, קשה לפגוע במטרה. ככה זה כשאתה מצטייד בטעות בכדורים חסרי קליע.