כמי שאמור לכתוב טור שבועי על משחקי מכבי חיפה, לעתים אני נדרש למצב שהוא בעייתי מבחינת תוכן. מה עליי לעשות אם המסקנה שלי מהתוצאה והדרך זהה למסקנה מהמשחק הקודם? עד כמה אפשר לנהל מרדף אחר מילים נרדפות לאותו הפיאסקו? וכמה פעמים עוד נצטרך לראות את אותו המשחק, את אותה הרכות ואת אותה הקבוצה הבאמת עלובה ומפוחדת שמביישת את הסמל המפואר בשמו היא עולה למגרש?
במחשבה שנייה - אולי המסקנות הן בכל זאת מעט אחרות. אמנם שוב עבדולאי סק תרם בנדיבות פנדל ליריבה (שנוי מעט במחלוקת), אמנם שוב ספגנו שלושה שערים רכים כשאחד מהם בקרן נטולת שמירה, אבל הפעם - הצלחנו לעשות את זה באמת באפס יכולת. כאילו, ממש כלום. מול מכבי תל אביב היו עוד כמה דקות של יכולת טובה, אפילו. אתמול? נאדה.
אם ננסח את זה בדרך הכי מקצועית ומדויקת שניתן - בית"ר ירושלים דירבקה על הישבן שלנו. עשתה מה בא לה מהדקה הראשונה ועד שריקת הסיום, בלי שלנו היה מה לומר או לעשות בהקשר לכך. משחק מביך, מחפיר, לא-תחרותי של מכבי חיפה. אני באמת ובתמים מתבייש בדרך שבה הקבוצה שלי פשוט ניגפה, כמו נמושת ליגה שנקלעה בטעות מוחלטת לפלייאוף העליון.
אני יודע שלומר שכולם, בלי יוצא מן הכלל, היו מזוויעים, זה קצת בריחה מאחריות. אבל כולם אכן היו מזוויעים, אין שחקן אחד שאני יכול לומר עליו שהיה לו משחק סביר. 11 שחקנים שוטטו על הדשא, מסתחררים אנה ואנה, מנסים להפריע לביתר לעשות משולשים על הדשא - ללא הצלחה.
אסקופה נדרסת, חבורה מפוחדת שעוזבת את המשחק שניה אחרי שהיא מקבלת את השער הראשון. הדבר הבאמת מעליב אתמול היה העובדה שבית"ר לשניה לא חשה איום כלשהו מהקבוצה הזו, ומכבי חיפה לא האמינה לשנייה ביכולת שלה לחזור למשחק. היה ברור לשחקנים בצהוב מולנו שהקבוצה שבורה והשני שלהם היה רק עניין של "מתי" ולא "אם".
מה שמביא אותי לנקודה המדאיגה מאוד של העומד על הקווים. אף שחקן לא ידע אתמול מה עליו לעשות ואיפה לעמוד, הרכב שהוא באמת הזייה, מקבץ אקראי של שינויים דוגמת איתן אזולאי באגף ימין, סדריק קשר אחורי ועוד שאר מרעין בישין ממחוזות הרולטה. חילופים, כרגיל, מעט ומאוחר מדי.
ראו, אמנם אני חשבתי שהוא צריך לקבל את הצ׳אנס בעונה הבאה, אבל נכון לרגע זה - נראה ששוב ברק מאבד שליטה על הקבוצה בפלייאוף. גם הדברים שעובדים בסוף מתקלקלים ונגררים למטה כשהבסיס הוא רעוע. ובכל מה שנוגע לבסיס - ההוראות של ברק לשחקנים והדרך שבה הוא מביא אותם למשחקים גדולים ומנהל אותם, רעוע זו מחמאה רצינית.
השני של בית“ר היה רק עניין של מתי ולא אם (דני מרון)
יש לנו שלושה ניצחונות על קבוצות מעלינו בטבלה - בשנתיים. האם אני צריך להוסיף כאן משהו מעבר לכך? לא נראה לי. זה רחוק מלהיות מקרי, זו בחירת שחקנים גרועה, זו עבודת אימון גרועה, זה ניהול סגל גרוע - הפעם גיא מלמד הפך להיות השעיר לעזאזל כשנופה ולא ראה דקה.
טוב, בהקשר מלמד שווה להתעכב לרגע. לא בגלל מה שהוא עשה, אלא בשל מה שנעשה לו (ולמנואל בנסון) - איזה מעשה גועלי זה להדליף תוכן ושמות שחקנים מתוך אסיפה. סימן ועדות לתרבות הארגונית הרעילה שיש כרגע במכבי חיפה. טוב, זה לא שאנחנו מופתעים. כבר ראינו התנהלות שכזו בתחילת השנה בסאגת פיטורי פלורס. עם כזו דרך התנהלות נפסדת, פשוט לא מגיע למועדון הזה להצליח. קארמה קוראים לזה.
אז המועדון הזה, צוותו ומנהליו, כמו שכבר אמרתי בטור הקודם, מקבלים את המגיע להם. מי שמתנהל בצורה לא ראויה ולא טורח בערבי חלון ההעברות, אוכל בראש בפלייאוף. אבל מה איתנו, האוהדים? הוכחנו נאמנות ודבקות בקבוצה על אף כל האכזבות זו שנה שלישית ברצף, שעות נסיעה אינסופיות, זמן, כסף ותעצומות נפש - וכל מה שאנחנו מקבלים בחזרה הוא פשוט עלבון. אנחנו ראויים ליותר, בטח מהביזיון והעזיבה המוקדמת הקולקטיבית של המשחק מצד כלל הקבוצה והצוות אתמול.
לברק בכר נותרו עוד תשעה משחקים שבהם הוא יהיה חייב להפוך איכשהו את כיוון ההגה, בחריקת בלמים, מהקיר אליו אנחנו שועטים. זו לא רק הסכנה בפלייאוף מלא בהתבזויות כמו בשנה שעברה, אלא גם בעצם הבנייה של הקבוצה לשנה הבאה ואפילו לשנים הבאות. וכן, שווה גם לציין שעל אף שלברק חוזה לעונה הבאה, עוד שתיים-שלוש תצוגות נפל שכאלו יגרמו גם לכיסא שלו להתנדנד. האם זה מוצדק? לא יודע, אבל ככה זה.
אז כן, למרות שהלב שלנו נשבר והאיפור נוזל, ההצגה חייבת להימשך. מכבי תל אביב מגיעה לסמי עופר ביום שבת, ואני מצפה מכל מי שקשור במועדון הזה שיעשה כל מה שהוא יכול בכדי להשיב שאר רוח וכבוד לאוהדים שמלווים את הקבוצה. אפילו בלי לחשוב על מטרות קצרות או ארוכות טווח, פשוט להיראות כמו קבוצת כדורגל ולהפסיק עם הרכרוכיות הבלתי נסבלת הזאת. זה המינימום שאנחנו ראויים לו.
עוד תשעה לסיום, השאלה מה בדיוק יסתיים כאן ובעיקר - מה יתחיל (או ימשיך) בעונה הבאה.