הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לאן הולכים מכאן? אין עתיד ארגנטינאי באופק

הסגל של סאבלה הפיק יותר מסך חלקיו, אך לא קיימת ראיה לטווח ארוך

דניאל שחק
דניאל שחק  14.07.14 - 15:30

המקצוענות הגרמנית זכתה בגביע. השיטה, התכנון והסבלנות היו הגורמים באמצעותם בושל שער הניצחון של מריו גצה. תכנית ממלכתית לאיתור כשרונות, פיתוח צעירים ויצירת חיבור בנבחרות רקחה אלופת העולם, השאלה היחידה הייתה כמה זמן ייקח לה להבשיל.

אפשר להגיד שהמרחק בין צל"ש לטר"ש הוא עניין של צירוף מקרים. ומה אם היגוואין היה כובש? ופלאסיו? ומסי? אפשר, אך זו תהיה התעלמות מהמצב שגרם לאותם מקרים להצטרף זה לזה. גרמניה הייתה ראויה, יציבה וקבוצתית יותר מכל נבחרת במונדיאל 2014. ומרשים לראות שיש לה עדיין עתיד.

זה לא המצב כיום אצל סגנית המחזיקה. לפחות לא בטווח הבינוני והארוך. ארגנטינה הייתה עד לא מזמן המעצמה הגדולה ביותר בגילאים הצעירים. ב-1993 מונה חוסה פקרמן, כיום מאמן קולומביה, לשקם את פיתוח הכדורגלנים במדינה. ועם השנים הוא וממשיכו הוגו טוקאלי חוללו שם מהפכה.

מ-1995 ועד 2008 נבחרת ארגנטינה עד גיל 20 השתתפה בשבעה גביעי עולם, זכתה ב-5 מתוכם והגיעה לחצי גמר נוסף. היא גם הגיעה באותן שנים ל-6 מ-7 גמרים יבשתיים וזכתה בשלושה. באותה תקופה השתתפה הנבחרת עד גיל 23 בארבע מהדורות אולימפיות וזכתה במדליית כסף (אטלנטה 1996) ובשתי מדליות זהב רצופות (2004 ו-2008).

כדורגלני האלביסלסטה הפכו, גם בזכות התופעה שנקראת ליאו מסי, למוצר המבוקש ביותר בענף. לפני מספר שנים עקפו הלבנים-תכולים את השכנה ברזיל והפכו למדינה ששולחת הכי הרבה נציגים לחמש הליגות הבכירות של אירופה. ואז הכל נגמר.

הדג הזה מסריח מהראש. ממש מצחין. חוליו גרונדונה, נשיא ההתאחדות הארגנטינאית מאז 1979, נעץ בעוצמה את ציפורניו באווזה שהטילה ביצי זהב וסיפח אותה לרשות המשפחה. בנו הבכור אומברטו קיבל את הנבחרת עד גיל 17, אחר כך אימן את זו עד גיל 20 ועבודת השטח והיסודות כמעט הופסקה.

בשלוש האליפויות היבשתיות האחרונות ארגנטינה לא הגיעה לגמר ולמעשה רק פעם אחת העפילה לחצי. גם בגביע העולם היא כבר לא פונקציה. למונדיאליטו 2009 ו-2013 היא כלל לא עלתה, ב-2011 היא נעצרה ברבע. מאמני בוגרים מתקשים כיום למצוא בלמים, שוערים ומגנים ראויים. אין כבר מודלים לחיקוי בעמדות הגנתיות. כל ילד רוצה להיות מסי או אגוארו, ואין שום מנגנון יסודי שמכוון צעירים לפי פוטנציאל אתלטי וצרכי המערכת.

בזמן שמקסיקו, צרפת, ספרד, גרמניה ואפילו אורוגוואי משקיעות מאמצים כבירים באיתור שחקנים, הקניית יסודות, פינוי זמן לאימונים והקפדה על מוסר עבודה. בינתיים, בארגנטינה רוצים הכל כאן ועכשיו. וכל עוד חוליו גרונדונה מנהל שם את העסק, והוא עושה זאת כבר 35 שנה, לא צפוי שינוי.