שיקום חובב הכדורגל שלא נהנה עד עכשיו ממונדיאל 2014, שעונה ובעיקר עולה על כל הציפיות המוקדמות. שערים יש, משחקים גדולים יש, שערוריות יש, סיפורי ענק יש, הפתעות יש. וכן, גם לא מעט אכזבות יש - וזה חלק מהכיף. אז רגע לפני שמתחיל שלב הנוק-אאוט והכוכבים הגדולים ידהרו כל הדרך לגמר, החלטנו לחלק את הפרסים האישיים המחמיאים פחות. בדיוק כמו טקס "פטל הזהב", שמכתיר את הפלופים הגדולים בקולנוע רגע לפני האוסקר. שגיא כהן כבר בחר כאן את נבחרת המצטיינים של שלב הבתים, אז כקונטרה: קבלו את ה-11 המאכזבים מכולם. הלכנו על מערך קלאסי של 3-3-4, כולל הצעה למחליף בכל עמדה. אם אתם חולקים עלינו, אתם מוזמנים להציע את המועמדים שלכם.
שוער: איקר קסיאס
קבלו את סמל הכשלון הספרדי של המונדיאל. האיש שהפך לשם נרדף להצלחה, שהניף כל גביע אפשרי והוכתר על ידי רבים כשוער הטוב בתבל הציג טורניר בלהות. ברזומה: חמישיה מהולנד (כולל טעות פטאלית) ועוד שער מול צ'ילה, שפעם הוא לא היה סופג. והכי מעליב: פפה ריינה פתח במקומו במשחק השלישי. זו אלטרנטיבה?
מחליף: סטיפה פלטיקושה. כמה ניסיון, ככה שערים מגוחכים. הדרדל'ה של ניימאר במשחק הפתיחה עדיין מתגלגלת.
מה קרה לו? (gettyimages)
יסתדר מול מסי? ליכשטיינר (gettyimages)
מגן ימני: שטפן ליכשטיינר
השחקן היחידי בהרכב הפותח שמגיע מנבחרת שעלתה שלב. למרות ההצלחה היחסית של שווייץ, המגן הנפלא של יובנטוס לא מספק את הסחורה. לא בשערים, לא בבישולים וגם לא בעבודה הגנתית במבחן היחידי שהיה לו - מול צרפת. עכשיו יש לו את ליאו מסי על הראש.
מחליף: גלן ג'ונסון. נכון, הוא בישל יופי של גול לוויין רוני, אבל בליברפול עדיין לא מבינים איך אחד כזה בהרכב הנבחרת. ועוד מדובר בנבחרת היחידה במונדיאל שלא הפסידה לקוסטה ריקה.
בלם: ג'רארד פיקה
בברצלונה הוא לא היה טוב העונה, בלשון המעטה, אבל התקווה של דל בוסקה היתה לראות את פיקה של הנבחרת. הבלם החזק, הלוחם, הווינר. ייתכן שאת כל התכונות הללו שאבה ממנו שאקירה, והוא נשאר עם כאב הראש שעשה לו אריאן רובן.
מחליף: סרחיו ראמוס. ע"ע פיקה, רק בלי העונה החלשה ברקע, ושאקירה.
דווקא אחרי עונת השיא בריאל. ראמוס (gettyimages)
איזו שטות. פפה מול מולר (gettyimages)
בלם: פפה
37 דקות של חורים בהגנה וחוסר שליטה עצמית מול גרמניה סידרו לו מקום של כבוד. בלם ריאל מדריד ראה את המאנשאפט חוגגת 0:2 על הראש שלו תוך חצי שעה, הוסיף נגיחה בתומאס מולר ואדום שהפקיר את הנבחרת שלו - שעפה בסופו של דבר בשל הפרש שערים נחות.
מחליף: גארי קייהיל. איפה הבלם שהכרנו מצ'לסי? לא הסתדר עם ההתקפות של אורוגוואי ואיטליה. אצל מוריניו זה לא היה קורה.
מגן שמאלי: יוטו נגאטומו
יפן הגיעה למונדיאל הזה כשהיא מאיימת להיות אחת הסינדרלות. בפועל היא בחוץ, מהמקום האחרון, ועוד מבית שבו אין אף "גדולה". הכשלון הוא אמנם קבוצתי, אבל ממגן אינטר ציפינו לקצת יותר.
מחליף: ג'ורדי אלבה. דיברנו כבר על ההגנה של נבחרת ספרד?
קשר: סטיבן ג'רארד
ההחלקה היא מול צ'לסי, שעלתה לליברפול בדיעבד באליפות, המשיכה באופן ישיר לברזיל. "סליפי ג'י", עלבו בו הצהובנים האנגלים. ובצדק, כמו שאומר מליניאק. הקפטן לא היה שם - לא בהגנה, לא בהתקפה, גם לא בצעקות של "יאללה, קדימה" לדחוף את החברים שלו. אולי לא האשם העיקרי, אבל אחד מאבות הכשלון.
מחליף: צ'אבי אלונסו. כבודו במקומו מונח, אבל הפרישה מהנבחרת באה, ככל הנראה, בזמן.
לא המונדיאל שלו. ג'רארד (gettyimages)
הקשר הטוב בפרמייר ליג? (gettyimages)
קשר: יאיא טורה
אמנם יש לו נסיבות מקלות, אבל האכזבה ממנו עצומה, בעיקר כי הפעם היתה התחושה שחוף השנהב מסוגלת להתעלות על עצמה. אלא שהפילים נשארו לוזרים, החמיצו את שמינית הגמר בגלל פנדל טיפשי. והקשר, ללא ספק אחד הטובים בעולם ביום-יום, נבלע בתוך האפרוריות של יתר החברים שלו.
מחליף: אלכס סונג. אמור היה להוביל את קמרון, אבל ספג אדום מיותר וככל הנראה הוכתם כאחד מאבות הכשלון של הנבחרת המביכה במונדיאל.
קשר: לוקה מודריץ'
דווקא אחרי עונת הפריצה בריאל, המנהיג של נבחרת קרואטיה השאיר את הברק בברנבאו והביא איתו לברזיל בעיקר עייפות ופציעות. אם בהפסד לברזיל ולשופט הוא עוד היה סביר וקמרון היא סוג של משחק אימון, הרי שמול מקסיקו הוא פשוט לא הופיע.
מחליף: דניאלה דה רוסי. הקישור האיטלקי היה בינוני מאוד בטורניר הזה. חוץ מאנדראה פירלו, כמעט שאף אחד לא תיפקד, ועבור הקשר הוותיק מרומא זה ככל הנראה היה המונדיאל האחרון.
היה חייב להיות משמעותי יותר. מודריץ' (gettyimages)
בתמונה: מועמד בכיר לתואר פלופ הטורניר (gettyimages)
חלוץ: כריסטיאנו רונאלדו
זו לא רק היכולת החלשה, זה לא רק השער הבודד שהגיע בגארבג' טיים, זו לא רק האנוכיות הלא-אופיינית, זו בעיקר הגישה. שחקן השנה בעולם היה עסוק בעיקר בלבקר את החברים שלו, לנסות לשפר את הסטטיסטיקה האישית ולהתלונן לשופטים. אולי עדיף היה שזלאטן ושבדיה היו מגיעים במקום?
מחליף: אנטוניו ולנסיה. מדהים שהוא עדיין ביונייטד. ה-ולנסיה הפחות טוב בנבחרת הדרום אמריקאית היחידה שהודחה בבתים.
חלוץ: מריו באלוטלי
איזה בזבוז. זה לא חדש לאף אחד שלאיטלקי יש טונות של כשרון, אבל ככל הנראה גם איי.קיו ביחס הפוך. כבש אמנם מול אנגליה, אבל בשני המשחקים הבאים היה כבוי, לא אכפתי ומנותק. יכול להיות שזו הטעות שלנו (ושל צ'זארה פרנאדלי, בעיקר) שהאמנו שהוא מסוגל לעשות את זה אחרת.
מחליף: גונסאלו היגוואין. למזלו, יש לידו אחד, ליאו מסי.
חלוץ: דייגו קוסטה
עוד סמל לכשלון הספרדי. בצל הביקורת על הקיבעון של דל בוסקה, דווקא השינוי הגדול היחידי הוא פלופ עצום. שום קו הגנה לא יעבוד כאן, כי הכתובת היתה על הקיר. ד"ש מפרד, שחוגג בחוד של ברזיל.
מחליף: רומולו לוקאקו. גם פה מדובר בשחקן שהנבחרת שלו עלתה, אבל היכולת האישית מאכזבת במיוחד. העניין הוא, שאצלו זה עוד בר תיקון.
מאמן: פאביו קאפלו
כולם מדברים על דל בוסקה, פראנדלי והודג'סון, אבל המאמן המעוטר של רוסיה הוא כשלון גדול לא פחות. עם משכורת של 9 מיליון יורו לעונה וסגל לא רע בכלל, האיטלקי הוותיק המיט על נבחרתו משחק משמים וחסר השראה. שיאו, לצערנו, מאחוריו.