המשחק הראשון של ארגנטינה במונדיאל העלה מחדש את שאלת מיליון הדולר: האם ליונל מסי באמת גדול כל כך בגלל השחקנים שמשחקים סביבו בברצלונה ועושים אותו לטוב יותר ולמי שהוא בעצם, והאם מסי של הנבחרת מסוגל להיות אותו שחקן של בארסה, גם כשאין לו את צ'אבי ואינייסטה לצידו?
בברצלונה, צ'אבי ואינסייטה מקלים עליו מאוד בכך שהם מושכים הרבה אש, גורמים ליריבה להתרכז גם בהם, מפנים לו יותר שטח והופכים אותו לטוב יותר ובעיקר יעיל יותר. כדי להיות כזה בנבחרת, מסי יצטרך את די מריה בכושר טוב כמו שהוא נמצא בו כעת, אבל יותר מכך – הוא יצטרך את אגוארו בכושר טוב ואת היגוואין בריא ועל כר הדשא. כשהוא נכנס, פתאום ראינו את מסי מקבל קצת יותר שטח, וגם השער הגדול הגיע.
היה אפשר לראות בבירור שמסי עדיין לא באותו כושר מלא, גם מבחינת הביטחון. אם כל זה לא מספיק יש לו מדינה שלמה על הכתפיים ומראדונה אחד על הגב. הוא לובש את החולצה מספר 10 ואוחז בהגה שמראדונה החזיק. חייבים להבין, הכדורגל שבו שחקן אחד לוקח קבוצה עד תואר אלופת העולם עבר וחלף. בשביל משימה כזו צריך עוד שחקנים. מסי צריך להגיע כמו השף במסעדה, שמוקף בצוות שלם ורק נותן את הטאץ' האחרון.
רואים שעדיין חסר לו ביטחון. מסי (gettyimages)
מסי צריך את אגוארו, אחרת זה לא יילך (gettyimages)
עוד דבר אחד שמשפיע על מסי ועל הנבחרת כולה היא ההגנה הלא טובה. מסצ'ראנו משחק קרוב מדי להגנה בגלל היכולת הלא טובה של החלק האחורי, כתוצאה מכך נוצרים פערים בין ההגנה להתקפה, אין מי שיסדר את המשחק, מסי יורד אחורה להתחיל את הדריבל, מתחיל את האיום על השער רחוק מדי ושורף כוחות מיותרים, דבר שלא קורה בברצלונה. למזלה של אותה הגנה, סרחיו רומרו היה טוב ויציב בשער וגם השער לא באשמתו.
נכון שמול בוסניה מסי לקח את המשחק על עצמו, ובסוף זה הצליח, אבל אם כל המונדיאל יראה כמו המחצית הראשונה הוא וחבריו לא יצליחו ולא יגיעו רחוק. הפרעוש חייב עוד 2-3 שחקנים דומיננטיים שיוריד ממנו עומס ויתנו לו להתרכז בשערים ובישולים ופחות בבניית המשחק, ואולי אפילו חשוב מכך: יגרמו לו להרגיש שהוא לא סוחב את הנבחרת לבדו.
והייתה גם יריבה. בוסניה לא הפתיעה אותי בדרך שהיא שיחקה, אלא בדרך שבה התמודדה עם משחק ראשון אי פעם במונדיאל. לא הסתגרה, שיחקה משוחרר, הניעה כדור עם המון ביטחון והוכיחה עד כמה היא נבחרת מלוכדת. היה יפה לראות איך היא הסתכלה בעיניים של ארגנטינה עד הדקה ה-90 ובטוח שהיא אספה לעצמה כמה אוהדים במשחק הזה. למרות השער המוקדם שספגה והיה יכול לשבור נבחרת, היא המשיכה לשחק, האמינה בעצמה, יצרה מצבים ולא הייתה רחוקה מכיבוש. כיף לראות נבחרת שבאה לשחק ככה וממשיכה מונדיאל התקפי, כמעט ללא טקטיקה הגנתית ונבחרות שמסתגרות. היחידה שקצת פחדה וחששה מתבוסה הייתה הונדורס, אבל גם היא ניסתה לשחק פתוח.
אם מסי יתרכז פחות בבניית המשחק, ארגנטינה רק תרוויח (gettyimages)
בוסניה הפתיעה לטובה. מה היה חסר שיהיה 2:2? (gettyimages)
ומחמאה לסיום: הקהל של ארגנטינה נתן הצגה שהיה פשוט מדהים לראות. עוד לפני המשחק ראינו מאות אוטובוסים, ואוהדים שמגיעים בטיסות ובכל דרך אפשרית, ובאצטדיון עצמו זו הייתה חגיגה. 75 אלף צופים נתנו חוויה מטורפת והרגשה ביתית – כאילו שהמונדיאל בארגנטינה. חבל לי שנבצר ממני להיות חלק מאירוע כזה, כי זאת נראית חוויה מטורפת. זה אמנם עוד רחוק מאוד, אבל אם נזכה לראות את ארגנטינה נגד ברזיל בגמר, לא בטוח שיש אצטדיון שיצליח להכיל את כמות האוהדים שירצו להיות חלק מהמשחק הזה. אבל עוד מוקדם לדבר על מפגש ביניהן בגמר, יהיו עוד הפתעות.
נ.ב. - ד"ש להאריס מדוניאנין. היה כיף לראות שחקן שקטלו אותו כל כך כששיחק בארץ, עולה מהספסל, לוקח חלק במשחק כזה גדול וכמעט עוזר לבוסנים להשוות. תמיד כיף לראות חבר שמשחק במונדיאל.