"פגעו בי, כבר האמנתי שאני האשם בכשלון של ארגנטינה"

ליאו מסי. האיש והקלישאה. "זה לא אני, זו הקבוצה"; "מחכה לנו משחק קשה", ניתן הכל על המגרש". נשמע מוכר? ברור שכן, הרי מדובר בשחקן שכל העולם מחכה למוצא פיו, ובמשך 364 ימים בשנה מקבל במקום קלישאות משעממות. לשמחתינו, היום הוא היום היוצא דופן, כי 10 ימים לפני שריקת הפתיחה למונדיאל 2014, הכוכב הכי גדול שיגיע לטורניר בברזיל החליט לדבר. למעשה, מדובר בספר חדש שבו הוא מגולל את קורותיו, אבל נדמה שאין מקריות בעיתוי שבו הציטוטים ממנו החלו לדלוף.

אם עוד לא הבנתם שמדובר בהתבטאויות נדירות, אז זכות הדיבור לפרעוש, שהתייחס לכל הטענות על כך שקריירת המועדונים שלו חשובה לו יותר מהנבחרת: "הייתי מוותר על כל השיאים שלי בברצלונה ומחליף אותם בהישגים שישמחו את הארגנטינאים ברגע".

"ארגנטינה היא מולדתי", הוסיף, "המשפחה שלי שם ואפילו המבטא שלי לא דומה לזה של הספרדים. איך זה יכול להיות? כי לא רציתי לשנות את שפתי בצורה שתטשטש את סימן הזיהוי הכי ברור בעובדה שאני משם. הרי ארגנטינה זה המקום אליו אני רוצה לחזור בסופו של דבר".

"תמיד אהדתי את הנבחרת בתור צופה בטלויזיה, כי חייתי באירופה ולא יכולתי להגיע למגרש כאוהד. הזכרון הכי חקוק שלי מהנבחרת הוא מגביע העולם ביפן וקוריאה ב-2002, כשנותרתי בברצלונה וכאבתי את הריחוק".

באופן יוצא דופן, מסי החליט לחשוף כמה הוא פגוע מהביקורות עליו: "אני מקבל המון תגובות מכל הסוגים - טענות על כך שאני לא מתלהב לשחק עבור ארגנטינה, על כך שאני לא שר את ההמנון או לא מנשק את הסמל על החולצה. כואב לי להגיע למולדתי ולשמוע שמנסים לפגוע בי בצורה לא הוגנת. זה אפילו הוביל אותי לחשוב שהבעיה היא אצלי, שאולי אני היית הגורם לתקופה הרעה שעברה הנבחרת. אבל רגשות האשמה חולפים, במיוחד בגלל שאני יודע שאני עושה כמיטב יכולתי".

לסיכום, מספר 10 של האלביסלסטה חשף פרט מעניין על ילדותו: "כשהייתי ילד חיכיתי לזימון מארגנטינה, אבל תמיד היו ברקע מגעים לא רשמיים מצד ספרד, שבדקה אם ארצה לשחק עבורה. אלא שתמיד השבתי שארגנטינה היא האהבה היחידה שלי, ושרק את הצבעים שלה אני רוצה ללבוש. תמיד אהיה שם עבור הנבחרת שלי, אני אסיר תודה על מה שהיא נתנה לי. אנסה להמשיך להשתפר ולחלום על זכיה בתארים עבורה".