נבחרת ארגנטינה של מונדיאל 2026 היא אחת מקבוצות הספורט המיוחדות שראינו. יש בה שילוב נדיר של גדול שחקני הענף, ביכולת אלוהית בריקוד האחרון שלו, עם רגש בלתי רגיל מהיציע ו-ווינריות קבוצתית חריגה על כר הדשא שמתורגמת לקאמבקים מטורפים.
וכאן נשאלת השאלה - איך מתארים ומסבירים את הנבחרת הזו לאנשי ה"Soccer" ברחובות ארה"ב?
כמה דקות אחרי השער הדרמטי של לאוטרו מרטינס מהבישול של ליאו מסי בחצי הגמר נגד אנגליה, כשתוספת הזמן הייתה בעיצומה והארגנטינאים רק חיכו לשריקת הסיום, אחד האמריקאים שעמד לידי במפגש הצפייה של ה'Hudson Yards' במרכז מנהטן, שאל: "מתי זה נגמר?". לא בקטע של "שופט, שרוק!", אלא בקטע של "איך יודעים מתי זה נגמר?", כי הוא כנראה לא ראה משחק כדורגל מימיו.
"הזמן אזל, בכל שנייה השופט יכול לסיים את המשחק", עניתי לו, והוא אמר תודה, עם פרצוף מבולבל שמנסה להבין איפה הבאזר בסיפור. אלה האנשים שמארחים את המונדיאל, לפחות חלק לא קטן מהם, אז כדי להסביר להם את הקסם של מסי וארגנטינה צריך לדבר בשפה שלהם.
ג'וש הארט, שדווקא מבין מצוין בכדורגל (אוהד צ'לסי) ואף ערך איתנו ראיון על כך במונדיאל 2022, ניסה לדבר את השפה הזו כשצייץ בשבוע החולף: "ארגנטינה = ניקס". תנו לאמריקאי הממוצע השוואות לענפים ולליגות שלו, כמו ה-NBA למשל, והוא כבר יבין פחות או יותר.
"אני ללא ספק מסכים עם הארט", אמר לנו איוון מאגי, בכיר ארגנטינאי בארגון השחקנים של ה-NBA, שערך איתנו שיחה מיוחדת לקראת הגמר. "ארגנטינה הייתה בצרות בהרבה משחקים, אבל תמיד מצאה דרך לצאת מהבור, להישאר רגועה ולנצח, כמו הניקס בעונה שעברה. קבוצות לא רוצות להיות בפיגור, אבל הדבר הזה בונה אופי ויכולת התאוששות. ארגנטינה והניקס רואות אתגרים ונאבקות בהם".
"ההשוואה הכי טובה בעיניי לארגנטינה היא סן אנטוניו 2014 (שזכתה באליפות)", טען. "אין קשר ביניהן במובן של הקאמבקים, אבל יש דמיון בעיניי בגלל האופן שבו הכישרון היה מפוזר בסגל. לספרס ב-2014 היה מנהיג מבוגר בדמותו של טים דאנקן והכל עבד סביבו, בזמן שכל שחקן אחר היה קריטי מאוד. גם ארגנטינה פועלת ככה. הכל סובב את מסי, אבל השחקנים סביבו מרכיבים ביחד את הפאזל הזה".
כשנשאל איזה קאמבק היה יותר משוגע - זה של הניקס מפיגור 29 נגד סן אנטוניו במשחק 4 בגמר (זו תמיד תהיה התשובה שלי) או של ארגנטינה מפיגור 2:0 ל-2:3 נגד מצרים בדקות הסיום, השיב: "אני חייב ללכת עם הניקס. למחוק 29 הפרש במשחק 4 בגמר, כולל 20 הפרש ברבע האחרון, זה מאוד מאוד קשה, אין דברים כאלה".
"בכדורגל, כשאתה רק מצמק ל-2:1, כבר יש מומנטום אחר. ראינו את הולנד וצרפת עושות את זה לארגנטינה במונדיאל הקודם וחוזרות מ-2:0, אבל ארגנטינה הראתה אופי וניצחה את שני המשחקים האלה בפנדלים. כן אגיד שמגיע לארגנטינה קרדיט על כך שהם לא רק מחקו פיגור 2:0 נגד מצרים ב-90 הדקות, אלא גם הפכו ונמנעו מהארכה".
עם כל הכבוד לארגנטינה, אף קאמבק לא משתווה לזה (Getty)
“סן אנטוניו 2014 מזכירה את ארגנטינה הזו“ (Getty)
מאגי התייחס גם לדמיון המתבקש עם שיקגו 1998: "כמו הבולס ומייקל ג'ורדן ב-1998, כולם יודעים שזה הריקוד האחרון של מסי עם ארגנטינה, למרות שאני מקווה שלא. בשני המקרים הייתה חגיגה גדולה, כי MJ ושיקגו כבר זכו בחמש אליפויות, ומסי כבר זכה במונדיאל ופעמיים בקופה אמריקה. אין את אותו לחץ שהיה בשלבים המוקדמים יותר בקריירות שלהם, כולם פשוט חוגגים ומעריכים את הגדולה. בשלב הזה הכל מרגיש כמו בונוס, ואין יותר ביקורות".
על כן, אולי אפשר גם להשוות את ארגנטינה הנוכחית לקליבלנד 2018 (או 2017), שנהנתה מהגדולה של לברון ג'יימס אחרי שהוא כבר עמד במטרת העל שלו ב-2016, אך למרות שסחב את הקבוצה על הגב עם כדורסל מעולם אחר, הוא נעצר בגמר והקאבס לא זכו באליפות שנייה. אז בארגנטינה לא יקבלו את ההשוואה הזו...
"מתסכל אותי שעדיין יש אנשים שלא מחשיבים את מסי כ-GOAT של הכדורגל", הוסיף, "בעיניי מסי הוא ה-GOAT של כל ענפי הספורט, אף GOAT אחר לא זכה לכזאת אהדה, גם לא ג'ורדן. פשוט תראו את כמה אנשים שמחים בזכותו. לאף ספורטאי בהיסטוריה לא היה את הכוח הזה. בכל פעם שאני אומר שאני ארגנטינאי, הדבר הראשון שמדברים איתי עליו הוא מסי".
"מסי הוא המנהיג האולטימטיבי ויש סביבו קבוצה שמושלמת לו, גם אם היא לא הכי מוכשרת. אין שום אגו. כל הנבחרת יודעת על מה היא משחקת והיא יודעת היטב מיהו מסי. כולם מעריכים את מסי, את המנהיג שהוא והם רוצים לנצח למען המורשת שלו".
“בריקוד האחרון פשוט חוגגים ומעריכים את הגדולה“ (Getty)
אז אם מסי הוא תואם ג'ורדן, מהי ההשוואה הכי טובה עבור שאר הכוכבים של ארגנטינה? "דיבו מרטינס הוא דריימונד גרין - שחקן שאתה שונא לשחק נגדו, אבל הוא הווינר שאתה רוצה אצלך בקבוצה", אמר מאגי, "הוא טראש טוקר שייכנס לראש שלך. חוליאן אלבארס הוא מאנו ג'ינובילי - נלחם ומשחק עם המון אנרגיות, בלי קשר לכושר שהוא נמצא בו ולכך שהוא עלה מהספסל או פתח. לאוטרו מרטינס הוא ג'ימי באטלר - מתעלה במשחקים המכריעים, עם קשיחות מנטלית יוצאת דופן שפורח תחת לחץ. את אנסו פרננדס אשווה לג'רו הולידיי או דרק ווייט - אתה צריך אותו כדי לנצח, לא נוצץ, שעושה את העבודה השחורה שאתה צריך ממנו בהתקפה ובהגנה".
"מי בסגל של ארגנטינה הכי טוב והכי חלש בכדורסל? תמיד הארגנטינאים שטובים בכדורסל הם מבאיה ביאנקה, זו בירת הכדורסל הארגנטינאית, כולם שם יודעים לזרוק לסל. לכן אגיד לאוטרו, והאמת היא שאח שלו כדורסלן מקצועי. אף פעם לא ראיתי את ניקולאס טליאפיקו משחק, אבל אני יודע שהוא ממש אוהב כדורסל. גם את דיבו מרטינס לא ראיתי, אבל הוא גבוה אז נשים אותו בצבע".
בנוגע להבדל בין האוהדים, אמר: "אני לא חושב שפערי התרבות והעידוד בין אוהדי ארגנטינה לאוהדי ה-NBA יכולים להצטמצם, השיא שראינו ב-NBA היה אוהדי הניקס בחודש שעבר, הם הוכיחו לעולם שיש אוהדים משוגעים גם בארה"ב".
"מדהים לראות איך קבוצה אחת יכולה לאחד כל כך הרבה אנשים, שלעיתים מפולגים", סיכם. "בארגנטינה כולם מתאחדים למען האלוהים שלהם - מסי. זאת דרך חיים עבורנו".