ארבע שנים אחרי שכל העולם התרגש עם כריסטיאנו רונאלדו בשל ההדחה של נבחרת פורטוגל מול מרוקו, הפעם הדמעות מול ספרד היו פחות דרמטיות. אחרי הכל הנבחרת שלו הפסידה לספרד, שנחשבת לאחת הפייבוריטיות לזכות בטורניר ורונאלדו, לפחות כפי שטען יום קודם לכן במסיבת העיתונאים, הוא אדם הרבה יותר שלם עם עצמו ופחות אובססיבי למונדיאל. כל חובב כדורגל נייטרלי, ודאי הרגיש שהפנומן סחב את עצמו לטורניר אחד יותר מדי.
רונאלדו מסיים את המונדיאל הזה עם שלושה שערים ב-5 משחקים, שזה לא נתון רע, אבל שניים מול אוזבקיסטן הנמושה ואחד נוסף בפנדל. הוא בעט 17 פעמים לשער, אבל הנתון היותר חשוב - לא יצר אף מצב הבקעה לחבריו. הצינקים כתבו כי במשך 90 דקות זה היה נראה כאילו ספרד שיחקה מול 10 שחקנים פורטוגלים. בגיל 41 קשה מאוד לצפות מכוכב העל לדברים שהוא נתן לנבחרת ב-22 השנים שקדמו. ברור שזו לא אותה אתלטיות שהכרנו ולא אותה חדות.
דווקא בטורניר הנוכחי שבו הסקוררים הגדולים מתבלטים בצורה קיצונית (ארלינג הלאנד, ליאו מסי, קיליאן אמבפה והארי קיין כבשו ביחד 27 שערים), מתחדדת יותר ההחמצה של רונאלדו בקריירת המונדיאלים. נכון הוא השחקן היחיד שכבש בשישה טורנירי מונדיאל שונים, אבל הרקורד של 11 שערים בלבד בגביע העולם, ואחד בודד בנוקאאוט, הוא יבול שלא ממש מתאים למי שנחשב לכובש הנבחרת הגדול בכל הזמנים. גם ברמה הקבוצתית, רונאלדו לא הצליח לסחוף את המדינה שלו למעבר לחצי גמר (פעם אחת בלבד ב-2006). זה מאוד מאוד מאכזב.
יהיה זה עוול להטיל את כל האשמה בהדחה של פורטוגל על רונאלדו, בטח לא מול ספרד. האחראי המרכזי הוא כמובן רוברטו מרטינס שממשיך להתעקש לשחק עם החלוץ המתבגר 90 דקות, כמעט בכל משחק, בדיוק כפי שהיה ביורו. מדובר בטורניר הגדול השני של המאמן הספרדי על הספסל של הסלסאו והוא מוסיף לרזומה עוד כישלון אחרי ההדחה ברבע גמר היורו. לא בושה להפסיד לספרד, אבל להראות ככה? לא מתאים. לשמחת האוהדים, המאמן הזה כבר לא ימשיך לקדנציה נוספת.
פורטוגל הגיעה למונדיאל על תקן אחת הנבחרות האיכותיות ביותר עם מרכז שדה וחוליית הגנה מצויינים, אבל בפועל היא נעדרת כל יצירתיות או מהירות בחלק הקדמי. הכדורגל שלה היה שבלוני ופשוט לא מעניין. היעדר הרעיונות בלט בכל כך הרבה רגעים במשחקים מול קונגו הדמוקרטית, קולומביה החזקה וכמובן מול ספרד בשמינית הגמר. הניצחון על קרואטיה, הדבר היחיד שייזכר מהטורניר הזה שלה, הושג עם לא מעט מזל והחלטת שיפוט מעוררת מחלוקת.
אם בכוכבים עסקינן, הרי שאחד השחקנים המאכזבים של הטורניר הוא ברונו פרננדש. מי שזכה בתואר שחקן העונה בכדורגל האנגלי והגיע במומנטום הטוב בקריירה לאירוע השיא הסתפק בבישול אחד ו-0 שערים בחמישה משחקים. הוא יצר בקושי 7 מצבים בכל הטורניר. שמיים וארץ לעומת ההופעות שלו העונה במנצ'סטר יונייטד בפרמיירליג, שם הוא יצר כמעט 4 מצבים למשחק בפרמייר ליג בממוצע.
מעריציו לא יכולים להתחבא מאחורי הנוכחות של רונאלדו יותר. גם מול ספרד, ברונו היה פושר ואיבד את הכדור 19 פעמים. שני הכוכבים האחרים של הנבחרת - ויטניה וז'ואאו נבש, היו מתחת לרמתם הכללית. בכלל קשה לדמיין קישור כל כך טכני ומוכשר שהיה כל כך לא יעיל במשך כל כך הרבה זמן. תוסיפו לזה את העובדה שהשחקן הכי הטוב של פורטוגל בטורניר - נונו מנדש - נפצע ויצא ברגע קריטי ולא מפליא שאחרי שהוחלף, נכבש שער הניצחון של מיקל מרינו.
עבור ספרד המשחק הזה היה מבחן בגרות. מה שיפה לראות בנבחרת הזו היא שלמרות העובדה שלאמין ימאל ממש לא בשיאו ופדרי נראה לא טוב בטורניר, היא מצליחה למצוא פתרונות. לואיס דה לה פואנטה שלף את פראן טורס ומיקל מרינו מהספסל - שני שחקנים שלא נכנסו טוב למונדיאל - אבל בפעולה אחת גדולה הובילו לשער הניצחון הכל כך מתוק.
זה מתאפשר גם בזכות הגנה סופר חזקה. ספרד היחידה שלא הוציא כדור מהרשת בטורניר. אונאי סימון כבר שבר את שיא המונדיאלים בדקות רצופות ללא ספיגה במשחק הקודם (הספירה עומדת על 609 דקות) ומה שהיא מדהים זה השערים המצופים שספרד היתה אמורה לספוג: 0.2 מול קייפ ורדה, 0.14 מול ערב הסעודית, 0.2 מול אורוגוואי, 0.32 מול אוסטריה ו-0.58 נגד פורטוגל. עם הגנת ברזל ספרד דהרה לתואר היחיד שלה ב-2010, אולי הכוכב השני יגיע גם דרך ההגנה?