חוליאן אלבארס יכול להוביל את ארגנטינה לכוכבים. חלוצה של אתלטיקו מדריד הוא אחד משחקני הכדורגל הטובים בעולם, ובתור מי שהבקיע בחצי גמר הקופה אמריקה (בו פתח בכל משחק) הוא מוכח גם בנבחרת. אלבארס הגיע למונדיאל 2022 בתור חלוץ מחליף במנצ`סטר סיטי, "שוליית הקוסם" של ארלינג הלאנד וליאו מסי. במונדיאל הזה הוא היה אמור להיות הסיפור המרכזי.אז היה אמור. אלבארס עלה בשני המשחקים הראשונים של המונדיאל מהספסל, בזמן שבמשחק השלישי פתח בהרכב כחלק מהרוטציה הרחבה של ליונל סקאלוני. ירדן, על הנייר, הייתה מטרה קלה למי שהבקיע עשרה שערים בליגת האלופות השנה. בפועל הוא כמעט ולא הורגש, בשונה מלאוטרו מרטינס, ג`יובאני לו סלסו ואפילו ליאו מסי, שעלה לחצי שעה בה הבקיע בעיטה חופשית נפלאה.מה עובר על אלבארס? התשובה, כנראה, מתחילה בחלון ההעברות. המרדף של ברצלונה אחרי היהלום של אתלטיקו מדריד נמשך שנים, ואחרי עזיבתו של רוברט לבנדובסקי נראה שמדובר במטרה הראשונה של הקטאלנים (שכבר צירפו את אנתוני גורדון מניוקאסל). אתלטיקו מצידה הציבה תג מחיר של 150 מיליון יורו במזומן, בתשלום אחד, דרישה שברצלונה לא בהכרח יכולה לעמוד בה. בכל עונה אחרת, מדובר בסיפור של הקיץ. כל רבע תפנית בתחום זוכה לסיקור והקבוצות ממשיכות במשא ומתן והפעלת לחץ דרך התקשורת עד שמגיעות להחלטה. ברוב המקרים השחקן עובר, אך לעתים (למשל במקרה של ניקו וויליאמס) אנחנו רואים נאמנות מפתיעה. בדרך כלל זה עובר לשחקן עצמו מעל הראש. כך למשל לא שמענו כמעט את קיליאן אמבפה מדבר על מעבר לריאל מדריד במשך שנתיים של סאגה מתישה, בסופה הצפוי קרה והוא עבר בהעברה חופשית. אלבארס כבר עבר בהעברה של 100 מיליון יורו בעבר, אך בחר לקחת את העניינים לידיים. "דיברתי עם ההנהלה של אתלטיקו", אמר אחרי הניצחון על אלג`יריה. "אני רוצה להגשים את החלום שלי. אני לא חושב שזה הזמן הנכון לדבר על מעבר, אבל זה הדבר הכי טוב לכל המעורבים בעניין. דיברתי עם מי שצריך לדבר בנושא". במקביל, דאגו להציף ברשתות תמונות שלו כילד בחולצת ברצלונה.ככה זה. יש מעין "סדר עדיפויות" בכדורגל העולמי, וראינו שחקנים מתקדמים מאתלטיקו מדריד לברצלונה. במקביל, אגב, ראינו שחקנים `נופלים` לאתלטיקו ומתפוצצים בליגה הספרדית בדומה לעונת האליפות של לואיס סוארס. אלבארס הוא לא הארגנטינאי הראשון ולא הארגנטינאי האחרון שרוצה לשחק בברצלונה. אם השנה הייתה 2025 או 2027, היינו מספרים לכם על ההתאמה של חלוץ שיודע לנוע לאחור לצד ראפיניה ולאמין ימאל שנכנסים לאמצע במה שיוצר התקפה שמרסקת יריבות. גם אם הבעיה המרכזית של ברצלונה הייתה ההגנה, השילוב הזה עשוי לייצר את אחד המועדונים הטובים בעולם.ב-2026, לעומת זאת, הסיפור אחר. הימים הם ימי מונדיאל והמטרה של אלבארס היא אחרת, לזכות עם ארגנטינה בתור שחקן מרכזי. הוא סומן בתור מי שיפתח לפני לאוטרו בהרכב, אך בסופו של דבר מרטינס זכה לעדיפות (ולא נראה במיטבו בשני המשחקים הראשונים). המשחק השלישי, לאחר שארגנטינה נועדה להבטיח את ראשות הבית, נועד בדיוק לשם החזרתו לעניינים.בפועל, אלבארס שוטט במשך 82 דקות על הדשא. הוא רץ בעצימות גבוהה מרחק של 330 מ` בלבד, כיסה 8.4 ק"מ בהליכה, לא השלים מסירה אחת בתוך הרחבה ובעט פעם אחת לשער, כדור רע על סף המחצית שיאזיד אבו ליילה הירדני עצר בקלות במשחק רע. הוא קיבל את הציון הנמוך ביותר בין חבריו במשחק שנועד, בעיקר, להחזיר אותו לעניינים. טקטית? הוא לא נראה מספיק טוב. יש לאלבארס נסיבות מקלות. הוא נפצע בקרסול סמוך למונדיאל ועבר הכנה בעייתית. קשה לשפוט שחקנים, בטח שחקנים מסדר הגודל של אלבארס, על היכולת שלהם במשחק לפרוטוקול. מצד שני, לאוטרו מרטינס נראה טוב בהרבה והרוויח את חולצת ההרכב לצד ליאו מסי הערב מול כף ורדה. מעבר לכך, הבעיה היא לא רק החלמה מהפציעה, אלא הרעב.מנטלית, אלבארס משחק כדורגל כמעט שבע. התנועה שאפיינה אותו באתלטיקו מדריד נעלמה בארגנטינה, גם לצד גאון כדורגל כמו ליאו מסי שבישל לא מעט שערים לשחקנים שידעו לעשות את התנועה הנכונה בין הקווים ובתוך הרחבה פנימה (כולל בישול לאלבארס בחצי גמר המונדיאל הקודם). על הנייר השילוב ליד אלבארס מצוין, בטח מול קבוצת הגנה טובה כמו כף ורדה שהסתגרה היטב מול ספרד ומול ערב הסעודית.בפועל? אלבארס, "העכביש", הסתבך ברשת של עצמו. קשה לטעון ששחקן מגיע לטורניר כמו המונדיאל שהוא שבע, בטח אלבארס אחרי שנים בלי תואר בתור השחקן המוביל של אתלטיקו מדריד, אך בינתיים הכותרות סביב הארגנטינאי עוסקות בעיקר בניסיון של ברצלונה ללחוץ את אתלטיקו, בספקולציות על דמי העברה ובתלונות רשמיות לפיפ"א על פנייה לשחקן תחת חוזה. לא בכדורגל.רק חוליאן יודע כמה זה משפיע עליו במהלך המשחקים עצמם, וכאן טמונה נקודה מעניינת נוספת - הפער בין כדורגל הנבחרות לכדורגל המועדונים. כדורגל הנבחרות הוא אולי השיא של עונת הכדורגל, רגע ששחקנים מחכים אליו ארבע שנים, אבל המועדונים הם החיים עצמם. אלבארס כבר זכה במונדיאל בתור שחקן משמעותי בנבחרת ארגנטינה. מצב בו הוא נפצע, מאבד את המעבר לברצלונה ו"שרוף" באתלטיקו מדריד, יכול לעלות לו הון תועפות.מצד שני, קשה לדמיין כדורגלן ארגנטינאי "שומר רגליים" באמצע מונדיאל. בשביל שארגטינה תזכה בפעם השנייה ברצף, מה שהיא לא עשתה מעולם (ואף נבחרת לא עשתה מאז 1962), היא צריכה את חוליאן אלבארס במיטבו. את חוליאן אלבארס שמתעסק רק בתנועה שמשגעת מגנים, כניסה פנימה ומציאת חבריו בעמדות הטובות ביותר, ולא זה שחושב רק על קאמפ נואו. השאלה הזאת, אולי, תכריע את המשך הטורניר של גדול שחקני ברצלונה בכל הזמנים ואת קבלת הפנים לה יזכה, בין אם במולדתו, בקטלוניה או חזרה במטרופוליטנו.