לטוב ולרע, אנגליה היא אומת כדורגל שנעה בין שני קטבים קיצוניים - האחד הוא האופוריה, תחושת השליטה והדומיננטיות שמגיעה בשל ההיסטוריה הבריטית; והשני הוא הדיכאון, שמגיע בדרך כלל אחרי כל מעידה או כישלון. אפשר היה לראות את הקוטב האחד אחרי הניצחון על קרואטיה - שבו אנגליה לא רק כבשה ארבעה שערים, אלא גם היתה טובה ואיכותית ברוב דקות המשחק; ולדעתי תמרור האזהרה הגדול שעומד בפני אנגליה אחרי ה-0:0 אתמול נגד גאנה הוא צלילה במורד הקוטב השני.התיקו נגד הנבחרת הגנאית הפייטרית הוא סטירת לחי שקצת הגיעה לאנגלים - היתה תחושת שמחה מוגזמת אחרי ה-2:4 בארלינגטון, והאריות לא ידעו לכייל את עצמם נכון למאבק מול נבחרת גנאית, שהיוותה אתגר שונה לחלוטין מזה שפגשו במשחק הקודם. קרואטיה, למרות שינויי הדורות, היא בסופו של דבר נבחרת גאה - נבחרת שהיתה במעמדים גבוהים (חצי גמר ב-98, גמר ב-2018) ובאה לשחק כדורגל יצרני ששואף להבקיע. גאנה היא נבחרת מסוג אחר - גם השיא של הסגל שלה, בגדול, מאחוריה, אבל היא מבינה את זה ובאה לשחק כמו קבוצה קטנה. משחק מסוגר, מבונקר, במטרה להוציא תיקו ששירת אותה - ארבע נקודות, בשיטה הנוכחית, מהווים כרטיס כמעט בטוח לשלב הנוק אאוט.הסבלנות שאפיינה את האנגלים, לטובה, מול הקרואטים - היתה בעוכריהם מול גאנה. אנגליה היתה צריכה שער מוקדם במשחק שכזה, כדי לייתר את המשחק המאוד הגנתי של הגנאים - וככל שהיא לא הצליחה להיות מסוכנת במחצית הראשונה (הגרועה יותר שלה אמש), זה רק הגביר את המשקל על הרגליים במחצית השנייה. גאנה שאפה להביא את אנגליה לדקות האחרונות, כשאז האווירה הביתית ותחושת הדחיפות יפעלו לרעתה. וזה מה שקרה בסופו של דבר, עד שהשופט שרק לסיום.לא מעט אנשים חיכו לתומאס טוכל בפינה - וייתכן שביום שאחרי, הביקורות הארסיות יישלפו גם כלפיו. רובן מגיעות על לא עוול בכפיו (בעיקר על העובדה שהעז, רחמנא ליצלן, להיוולד גרמני ולא בריטי) - אבל אני הקטן, חייב לציין רגע אחד שבעיניי הוא לא הגיב נכון - וזה החילוף של ג`וד בלינגהאם. בלינגהאם, כמו כל הנבחרת האנגלית, לא היה במיטבו - אבל במשחק שבו אתה זקוק לשער ניצחון, שחקנים מסוגו של הג`וד הם בעלי ערך, גם כשלא הולך להם. ע"ע אותו משחק נגד סלובקיה ביורו 2024, שבו האנגלי של ריאל נאבק ונאבק - עד שהבקיע גול מטורף במספרת. טוכל הכניס שחקנים מאוד מוכשרים כמו מורגן רוג`רס ואברצ`י אזה, אבל בסופו של דבר הוא היה צריך את הווינריות של בלינגהאם על המגרש בדקות האלה - דווקא כשלא הולך. ההחלטה להוציא אותו היא כמובן לגיטימית, ובלינגהאם כנראה יקבל אותה ככזו, ועדיין - לדעתי שם הגיעה ההחמצה שייתכן ומנעה מאנגליה ניצחון וראש הרבה יותר שקט להמשך הדרך.וגם תחת הטור הזה צריך לתת דיסקליימר ברור - בסופו של דבר, כמו תמיד בכדורגל, הכל התנקז לרגע אחד שהיה משנה את כל הטור הזה. להארי קיין היתה הזדמנות אחת קריטית, שאם נותנים לו 10 כמוהן, הוא כובש 11. שאם הוא מכניס אותה, זה הופך מ-0:0 מאכזב ומשעמם ל-0:1 הירואי ו-ווינרי ו"מזל של אלופים". הכדור הלך החוצה, ובעקבות התנועה הזו של כדור מעור כל השדים והצדדים האפלים יצאו החוצה.אחרי שהאבק שוקע, צריך לקחת גם את ה-0:0 מול גאנה - כמו את הניצחון מול קרואטיה - בפרופורציות הנכונות. בתוך קמפיין נוסח מונדיאל (בטח מונדיאל ארוך כמו הטורניר שלפנינו), יש גם רגעי שפל, והחוכמה היא לדעת לקום מהם בזמן. בסופו של דבר, אנגליה יוצאת עם ארבע נקודות משני המחזורים הראשונים - ובהנחה שלא תהיה קטסטרופה נגד פנמה במחזור האחרון, היא גם תהיה בשלב הבא. היא תצטרך להשתפר וללמוד מהתיקו הזה, אבל חלק מהבגרות שאנגליה צריכה להכיל לעצמה - זו גם היכולת להתמודד עם ימים כאלה.כי האמת היא שיש תחום אפור בין אופוריה לדיכאון - והוא ביטחון עצמי. אנגליה צריכה להסתכל במראה, ולזכור שהיא עדיין נבחרת מצוינת ואיכותית. אם ההבנה הזאת תחלחל, יבואו גם ההישגים - עוד בטורניר הזה.
