המונדיאל מעלה הילוך כשמחכה לנו היום (שלישי) המשחק שרבים חיכו לו, גרמניה - קורסאו. קנג'י חורה ונבחרתו מהמקום ה-82 בעולם הולכים לפגוש את אלופת העולם לשעבר של קאי האברץ מהמקום העשירי בעולם, למשחק שמאיים להיות המשחק הכי חד צדדי שראינו בתולדות המונדיאלים.
נבחרת גרמניה זכתה בארבעה מונדיאלים והגיעה לרבע גמר היורו האחרון, כששחקניה שווים 998 מיליון יורו. שחקני קורסאו שווים ביחד 26 מיליון יורו, פחות מהשווי של 16 משחקני הנבחרת הגרמנית לבד. מדובר בפער של פי 38. פלוריאן וירץ לבדו נמכר ב-125 מיליון יורו בקיץ שעבר, סכום גדול כמעט פי חמש. הפערים בלתי נתפסים, ויחד איתם גם ההיסטוריה.
המשחק החד-צדדי ביותר בתולדות המונדיאלים, כידוע, הוא ה-1:10 של הונגריה על אל סלבדור. המשחק המיתולוגי ההוא במונדיאל 1982 כלל חמישה שערים תוך 22 דקות, כשאחריו הקפטן ההונגרי טיבור נייאלסי אמר ש"גם אם היינו מנסים לעשות את זה שוב עוד 100 פעמים, לא היינו מבקיעים עשירייה. התוצאה לא משקפת".
אל סלבדור הפסידה את שני המשחקים האחרים שלה בתוצאה 1:0 ו-2:0, בזמן שזה היה הניצחון היחיד של הונגריה שהודחה מהמונדיאל עם הפרש שערים של 6+. גם אז זה היה משחק הפתיחה של המונדיאל, ותוצאה שתזכר שנים. תוצאות חד צדדיות אחרות שראינו במונדיאלים היו 0:9 של הונגריה על דרום קוריאה ב-1954 ושל יוגוסלביה על זאיר ב-0:9.
בתקופה המודרנית התוצאה הגבוהה ביותר שייכת גם היא לנבחרת גרמניה, ה-0:8 על ערב הסעודית ב-2002. גם אז היה מדובר במשחק הפתיחה של הטורניר, כשמירוסלב קלוזה כבש צמד תוך חמש דקות וסיים עם שלושער. הגרמנים פשוט לא עצרו עד לסיום. במונדיאל בו עשויה להיות משמעות להפרש השערים, גם אם גרמניה לא צפויה לסיים במקום השלישי, קשה לראות אותם עוצרים גם הפעם.
משחקים באים והולכים, יריבות באות והולכות, אבל אוליבר בירהוף יוכל לספר לעד שיש לו שער בגביע העולם. זה נכון גם במקרה של קרסטן יאנקר ושל תומאס לינקה, כששלושתם הבקיעו ב-0:8 של הנבחרת שהמשיכה עד לגמר 2002 בו הפסידה לברזיל של רונאלדו נזאריו. בסבירות לא רעה, אנחנו נראה שיאים כאלה נשברים גם כאן.
אם המונדיאל לא היה מתקיים בארצות הברית, כנראה לא היינו רואים את קורסאו משתתפת במקרה בו ארה"ב, מקסיקו וקנדה משתתפות במוקדמות. מדובר בהופעה חריגה, כמעט אנומליה, לנבחרת של דיק אדבוקאט הוותיק. חוויה גדולה עבור רוב השחקנים של קורסאו, נבחרת בה קנג'י חורה הוא שחקן הרכב. אין לה שחקן אחד ב-5 הליגות הבכירות, כשרוב השחקנים הם שחקני משנה בליגה ההולנדית. איך אפשר להשוות אותם להאברץ, וירץ וג'מאל מוסיאלה?
לא בטוח שאפשר, לא בטוח שצריך. הפוטנציאל לתבוסה היסטורית קיים, והוא עשוי להביא איתו שאלה אחרת - אם גם ככה קורסאו כמעט בוודאות תפסיד, למה שהיא לא תנסה לשחק את הכדורגל שלה? זה יכול להסתיים ב-10:1 או ב-8:0, אבל כמה עוד הזדמנויות יהיו להם לשחק במונדיאל?
קורסאו מדינה קטנה פי 50 מישראל, עם 155 אלף תושבים בלבד. היא המדינה הקטנה ביותר שתשחק במונדיאל אי פעם, מדינה שרובנו (כולל הח"מ) לא יודעים לשים על המפה והייתה במקום ה-155 מתוך 182 בדירוג העולמי של פיפ"א. אולי יש לה מאמן מנוסה, אבל בפועל יש לה נבחרת שמתבססת כמעט באופן בלעדי על ילידי הולנד שקיבלו אזרחות. זה לא מנע ממנה להפוך לגאווה לאומית של אי קטן שמרגיש שהוא מיוצג על הבמה הגדולה ביותר מכולן.
אם זאת הדרך של קורסאו, למה לא להמשיך איתה? אמנם גרמניה נבחרת במעמד אחר, אבל קורסאו הצליחה לנצח 1:5 את האיטי ו-0:7 את ברמודה במוקדמות המונדיאל. במשחקי ההכנה היא ספגה 5:1 מאוסטרליה ו-4:1 מסקוטלנד, נבחרות חלשות משמעותית מגרמניה. במשחק מול האוסטרלים קורסאו ניסתה להחזיק בכדור, ואף השוותה ל-1:1בדקה ה-50. האוסטרלים רצו כל הדרך לניצחון גדול. גרמניה כנראה תצליח עוד קודם לכן, ואפשר לדמיין כאן תוצאה שמזכירה את ה-0:8 ההוא על ערב הסעודית או אפילו את ה-1:10 של הונגריה. סוכנויות ההימורים, אגב, חוזות לגרמניה ניצחון בהפרש של ארבעה שערים לפחות.
"אל סלבדור לא הפסיקה לרוץ קדימה", סיפרו ההונגרים אחרי אותה עשירייה. "הם חשבו שהם יכולים לנצח אותנו. זאת טעות גדולה, גדולה מאוד. זה ישאר לנצח". באל סלבדור עצמה אמרו שה-10:1 לא יזכר, גם אחרי שהם נתפסו בתור גיבורים עם העלייה הראשונה למונדיאל מאז 1970, אחרי "מלחמת הכדורגל" מול הונדורס. מאז הנבחרת לא עלתה למונדיאל.
אפשר למצוא קווי דמיון בינה לבין קורסאו, וכאן עולה נקודה כמעט מופרכת - האומץ של שחקני קורסאו לעלות ולספוג שערים. הכל יכול לקרות במשחק נתון, וכולנו זוכרים איך ערב הסעודית היממה את ארגנטינה בפתיחת המונדיאל הקודם. באותו משחק הנבחרת מהמפרץ חזרה מפיגור וניצחה 1:2, במה שהיה הניצחון היחיד שלה בטורניר ועצר רצף של שלוש שנים בלי הפסד ארגנטינאי. ארגנטינה הפכה בסיומו לאלופת העולם. אם הם יכולים, למה קורסאו לא?
הצד השני של המטבע הוא תבוסה היסטורית, וזה מה שהופך את המשחק בין הנבחרות למרתק. לא רק בשל ההיסטוריה שיכולה להיות כאן, אלא בגלל הדילמה הזאת של קורסאו. האם עדיף לנבחרת להסתגר ולחלום על נקודה, או לשחק את הכדורגל שלה כשיש לה הזדמנות לעשות את זה מול השחקנים הכי טובים בעולם? האם יש לה את האומץ לשחק פתוח, גם אם בשלב מסוים הם יעברו לסגנון הגנתי יותר וינסו לחתוך הפסדים? התשובות מחכות לנו בטקסס.