יש מועדונים שעליית הליגה שלהם היא עוד הישג מקצועי. מקום ראשון, שמפניות, תמונה עם צלחת האליפות וממשיכים הלאה. ויש את לה מאן - מועדון שהמסע שלו בחזרה לליגה הראשונה בצרפת מרגיש יותר כמו סרט הוליוודי שמישהו החליט לערבב בו כדורגל, מירוצי מכוניות, פשיטת רגל, נובאק ג'וקוביץ' ואוטובוס פתוח על אותו מסלול מירוצים מיתולוגי.
שש עשרה שנים עברו מאז הופעתה האחרונה של לה מאן בליגה הראשונה. בדרך, היא הספיקה לקרוס כלכלית, להיזרק לליגה השישית, להפוך למועדון חובבני כמעט חסר תקווה, ואז לחזור מהמתים עם אחד מסיפורי התחייה הגדולים של הכדורגל האירופי בשנים האחרונות.
אם קומו של ססק פברגאס הפכה בשנים האחרונות לסמל של מועדון קטן עם חזון נוצץ, אז בצרפת כבר מדברים על "קומו של הכדורגל המקומי”. רק שבמקום נוף פסטורלי של אגם, לה מאן מביאה איתה מנועים רועשים, ריח של דלק, מסלול מרוצים היסטורי וסיפור שמרגיש כאילו נכתב במיוחד לעיר הזאת.
בעיר שבה הכל קשור למהירות
מעט מאוד ערים בעולם מזוהות בצורה כל כך מוחלטת עם ספורט כמו לה מאן. מבחינת רוב חובבי הספורט, השם "לה מאן” ישר מעלה אסוציאציה אחת: מירוץ 24 השעות האגדי. פעם בשנה העיר עוצרת מלכת בשביל האירוע הזה. הרחובות מתמלאים באוהדי ספורט מוטורי, בתי המלון מפוצצים, והעיר כולה חיה את המסלול המפורסם "לה סארת". אבל השנה היה לעיר סוף שבוע נוסף שבו הכל נעצר.
באותו זמן שבו נערך בעיר גם סבב ה-MotoGP מסורתי, קבוצת הכדורגל המקומית השלימה את אחד הקאמבקים הגדולים של הכדורגל הצרפתי ועלתה לליג1. ואין קבוצה שמתאימה יותר לעיר הזאת מאשר לה מאן. האצטדיון הביתי שלה, ה-MMArena, ממוקם בתוך מתחם המרוצים העצום. במילים אחרות: מדובר כנראה בקבוצת הכדורגל היחידה באירופה שחיה ממש בלב אחד ממקדשי הספורט המוטורי הגדולים בעולם.
לכן, גם חגיגות העלייה נראו כאילו נלקחו ממשחק מחשב. מיד אחרי שהעלייה הפכה לרשמית, השחקנים עלו על אוטובוס פתוח ויצאו למצעד ניצחון על מסלול המרוצים עצמו. לא ברחובות העיר. לא בכיכר המרכזית. על מסלול מירוצים אמיתי.
לה מאן אמנם מעולם לא הייתה אימפריה צרפתית, אבל במשך שנים היא הייתה חלק מוכר מהנוף. סוג של "קבוצת יו-יו” קלאסית. עולה, יורדת, חוזרת. הרגע היפה ביותר שלה הגיע בעונת 2007/08, אז סיימה במקום התשיעי בליגה הראשונה תחת המאמן רודי גארסיה שיזכה שלוש שנים לאחר מכן באליפות עם ליל. אלא שאחרי הירידה לליגה השנייה ב-2010, הכל התחיל להתפרק.
המועדון שקע בחובות, ניסה לשרוד, נכשל וב-2013 הגיע הפיצוץ הגדול. לה מאן פשטה רגל ואיבדה את מעמדה המקצועני, כשהיא התרסקה עד לליגה השישית. זה הרגיש כמו סוף הסיפור. הקבוצה ששיחקה רק כמה שנים קודם לכן מול הגדולות של צרפת, מצאה את עצמה במגרשים חובבניים מול יריבות אלמוניות לחלוטין. לא מעט מועדונים באירופה נעלמו אחרי קריסה כזאת. לה מאן כמעט הייתה עוד אחד מהם.
כשהמנוע נדלק
מי ששינה את הכל היה תיירי גומז. איש שיווק ונשיא טרואה לשעבר, שראה הזדמנות דווקא בתוך ההריסות. גומז הבין שלה מאן נמצאת בנקודה גיאוגרפית אידיאלית - רחוקה מספיק מפריז כדי לפתח זהות עצמאית, אבל קרובה מספיק כדי ליהנות מהמאגר העצום של כישרונות הכדורגל באזור הבירה.
החזון שלו היה ברור. לא להשתגע עם כסף גדול, אלא לבנות מחדש דרך מחלקת הנוער ופיתוח שחקנים צעירים. המסע היה ארוך וכלל עשר שנים של טיפוס איטי ומפרך, אבל אז הגיע השלב ששינה את המועדון לחלוטין.
2014 – עלייה מהליגה השישית לחמישית
2017 – עלייה לליגה הרביעית
2018 – עלייה לליגה השלישית
2019 – עלייה לליגה השנייה
2020 – שוב ירידה
2025 – חזרה לליגה השנייה
2026 – עלייה לליגה הראשונה
מה לפורמולה 1 ולכדורגל?
ב-2025 נכנסה למועדון קרן ההשקעות הברזילאית OutField, והחליטה לקחת השראה מפרויקט אחר שמשך תשומת לב באירופה עליו דיברנו בהתחלה - קומו. הרעיון היה להפוך מועדון קטן למותג בינלאומי. רק שבניגוד לקומו, ללה מאן אין אגם יפהפה או שחקנים נוצצים ומוכרים כמו אלברו מוראטה או סרג'י רוברטו כדי למשוך כותרות. אז בלה מאן החליטו לנצל משהו אחר, והוא הקשר ההיסטורי של העיר לעולם המרוצים.
וככה התחיל להיבנות אחד מצוותי המשקיעים הכי מוזרים ומגניבים בכדורגל. הראשון היה פיליפה מאסה, סגן אלוף העולם בפורמולה 1 מ-2008, אחד הנהגים האהודים בעולם ואחת הדמויות המוכרות בספורט המוטורי. אחרי הברזילאי, הגיעה דמות מוכרת נוספת מאותו עולם - קווין מגנוסן הדני, שרשם לא מעט הישגים מרשימים בענף גם כן.
הכניסה של השניים ללה מאן פתחה את הדלת למשקיעים מוכרים נוספים בספורט וכאמור שוער ריאל מדריד טיבו קורטואה נכנס לקבוצה ומאוחר יותר גם נובאק ג'וקוביץ'. פתאום, קבוצה שעלתה רק שנה קודם מהליגה השלישית, התחילה לייצר באז בינלאומי.
אף אחד לא ראה את זה מגיעועדיין, גם עם המשקיעים החדשים, אף אחד לא באמת ציפה למה שקרה העונה. לה מאן בכלל הייתה עולה חדשה בליגה השנייה והמטרה הייתה לשרוד בכבוד, אולי להתבסס לכמה שנים. בטח לא לעלות ליגה. אבל הקבוצה של המאמן פטריק וידיירה, מאמן כמעט אלמוני שהגיע מקבוצה קטנה בקורסיקה, פשוט סירבה להקשיב לתחזיות והנתונים שלה משוגעים:
- התקציב הרביעי הכי קטן בליגה השנייה
- שווי הסגל רק במקום ה-14 בליגה
- פחות מ-10% מהשחקנים שיחקו בליגה השנייה לפני העונה, אלא בליגות נמוכות יותר
- אחרי שמונה מחזורים הקבוצה הייתה במקום ה-13 (!)
- רק ארבעה הפסדים לאורך כל העונה
- שמונה חודשים בלי הפסד בית
ובכל זאת, שבוע אחרי שבוע, לה מאן המשיכה לנצח. לא בזכות כוכבים נוצצים. לא בגלל כסף גדול. פשוט בזכות קבוצה שחיברה הכל בדיוק בזמן. וכמו כל סיפור גדול באמת, גם העלייה עצמה הייתה חייבת להגיע בצורה הכי כאוטית שאפשר.
במחזור הסיום התארחה לה מאן אצל באסטייה בקורסיקה. עבור הקבוצה המקומית המשחק היה קריטי לא פחות, כשהפסד היה שולח אותה לליגה השלישית. האווירה הייתה נפיצה מהשנייה הראשונה.
העולה החדשה כבשה שער מוקדם ובתוספת הזמן הכפילה את היתרון ונעצה את המסמר האחרון בארון העלייה. באותו רגע האולטראס המקומי פשוט איבד את זה. אבוקות, רימוני עשן וחפצים החלו לעוף לדשא. השופט עצר את המשחק רגע לפני סיומו, והשחקנים של לה מאן ברחו לחדר ההלבשה.
החשש היה שהסיפור ייגרר לבית הדין. אבל בסופו של דבר מנהלת הליגה הצרפתית אישרה ניצחון טכני יומיים לאחר מכן ולה מאן השלימה רשמית את העלייה לליגה הראשונה. כמעט 20 אלף אוהדים מילאו את האצטדיון לחגיגות העלייה. כאלו שזכרו את ימי הליגה השישית ואחרים שכבר איבדו תקווה לראות את המועדון חוזר לרמות האלה.
אגב, הירידה של באסטייה בישרה עונת בלהות עבור האי קורסיקה. תחילה, אז'אקסיו נשרה לתהומי הליגות הנמוכות עוד לפני שהעונה התחילה, וכעת סגנית מחזיקת גביע אופ"א של 1978 ירדה גם היא לליגה ה-3. העונה הבאה תהיה הראשונה מזה 60 שנה ללא קבוצה קורסיקנית בכדורגל הצרפתי המקצועני.
בחזרה לה מאן. עבור הנשיא גומז, זה היה רגע מיוחד. "עשר שנים כדי להגיע מהליגה החמישית לליגה הראשונה זה גם ארוך וגם קצר בו זמנית”, אמר. "אני זוכר את המשחקים בליגה החמישית, ואני גאה לכתוב מחדש את ההיסטוריה של המועדון". המגן סמואל יוהו תיאר את זה בצורה הכי פשוטה שיש: "זה כמו עוף החול שנולד מחדש".
האתגר האמיתי
הסיפור של לה מאן כבר נכנס להיסטוריה, אבל עכשיו מגיע החלק הקשה באמת. ליג 1 היא עולם אחר לגמרי ורוב שחקני הסגל מעולם לא שיחקו ברמה הזאת. התקציב עדיין קטן יחסית, וגם במועדון מבינים שהמטרה הראשונה תהיה פשוט לשרוד.
אבל אולי דווקא בגלל זה כולם כבר מאוהבים בסיפור הזה. כי לה מאן לא עלתה בזכות כסף אינסופי. היא לא נבנתה בן לילה. היא לא קנתה כוכבים נוצצים. היא חזרה מהמתים, מהליגה השישית לליגה הראשונה. מפשיטת רגל למצעד ניצחון על מסלול מרוצים.
ממועדון שנעלם כמעט מהמפה לאחת הקבוצות הכי מסקרנות באירופה. ובעיר שבה מנועים הם חלק מה-DNA המקומי, נראה שסוף סוף גם קבוצת הכדורגל חזרה לנסוע במהירות הנכונה. וג'וקוביץ'? הוא כמובן חוגג ולא שכח לברך...