לאחר שני מפחי נפש לא קטנים, הקהל הירוק הפגין אתמול (שלישי) את אי האמון שלו בפרויקט המתהווה ברגליים. שפל של 6,500 צופים בערך, ואני מנדב מאה-מאתיים מרוחב לבי, הטריח את עצמו לסמי עופר אתמול (מרביתם המוחלטת בחינם). בהקשר זה, ראוי לציין את הנהלת הקבוצה שעשתה את המעשה הראוי סיפקה כרטיסים חינם לכל מי שדימם מהעיניים בשני המשחקים האחרונים. מכאן לשם, הגענו אתמול לסמי, ממש לא בהמוננו, וחזינו סוף סוף בניצחון ירוק.
מי שציפה אתמול לצפירת הרגעה ולתצוגה מעוררת אופטימיות, יצא אתמול מסמי עופר כשמרבית תאוותו בידו. בשעה שבה יריבותינו הפוטנציאליות לצמרת מתגוששות בהצלחה יתרה עם יריבות אירופיות בשיעור קומה, בלמינו היקרים נופלים טרף לקייס גאנם ולמעברים של קבוצה שספק אם תהיה חלק מליגת העל בעונה הקרובה.
לפני שנידרש לדברים הטובים, והיו כאלו - ראוי להעלות כאן את משחק ההגנה השערורייתי שלנו. אני לא מדבר רק על הבלמים, הגם שלאף אחד מהם לא היה משחק ממש טוב. שטייפמן נראה מבוהל הסיטואציה שבה הפך לבאנקר בהרכב, לונווייק נראה לא מתואם מספיק ולא מהיר מספיק, כשגם בכל היבטי הנחישות בתאקל יש לו מה לשאוף ולהשתפר. אבל כל העמידה הקבוצתית נעה בין מחדל אחד למשנהו, כל כדור ארוך קדימה הופך למצב ואין שום תיאום בין אף חלק בקבוצה בנוגע ללחץ וחיפוי. עברת את החצי מולנו? ברוך הבא לשערינו!
הקישור האחורי של מכבי חיפה, שכרגע נשען סוליקו על ירין לוי, לא ממש עומד בפרץ, בין אם בעמידה לא נכונה והיעדר כיסוי של קווי מסירה, ובין אם בחוסר נחישות ואיטיות במאבקים אחד על אחד. זה בולט לאורך כל המשחקים שלנו, וזה בהחלט בלט גם מול טבריה. אשר לירין לוי עצמו - גם בבית"ר ירושלים הוא הצליח בקישור האחורי כשהיה עוד שחקן במדרגה לידו. הוא לא סטופר טבעי והוא לא נטע לביא משום בחינה. הוא כן איכותי מאוד עם הכדור והיו רגעים יפים מאוד שלו גם הפעם, אבל הוא לא היה מספיק נחוש במאבקים ולעתים גם היה מפוזר.
ניכר שמשהו יושב על ירין לוי, והמועקה מההתנהגות המטומטמת של חלק מהאוהדים שלנו כנראה מציקה לו. ארגיע את הבחור ואומר - מדובר באמת בעשרים אנשים לא מאוד אינטליגנטיים, וגם הם מתישהו יעברו להתבסס על משהו אחר, אלוהים יודע מה ולמה. כל שאר הקהל איתך ומאחוריך בענק, ואנחנו רוצים להמשיך ולראות אותך על הדשא נותן את הכל. עם הזמן, גם הביטחון והיכולת יעלו, אין לי ספק, ויחד עם זאת - גם ירין עצמו חייב להרים את הרמה בכל הנוגע למאבקים הגנתיים. זו מהות התפקיד שלו, וכרגע זה ממש לא שם, עם כל הנסיבות המקלות שישנן.
ירין לוי. הקישור של חיפה נשען עליו (מאור אלקסלסי)
בחלק הקדמי, כפי שציינתי, גם אין ישועות גדולות בנוגע ללחץ יעיל. לא קנג׳י, לא סדריק דון ובטח לא גיא מלמד הם לוחצים מדופלמים ובעלי משמעת הגנתית מפותחת, כשגם המושיע המיוחל בנסון לא בדיוק נודע בתיקוליו המופלאים. מה נשאר לנו? ברוניניו ובעיקר איתן אזולאי, נכון להיום השחקן הכי טוב של מכבי חיפה. זה מספיק מול טבריה הנוכחית והמרוטה לשערים ולניצחון במשחק א-לה הגבלות קורונה לפרוטוקול. זה כנראה לא יספיק מול יריבות אחרות בסיטואציות מעט יותר לוחצות. לא במצבת וביכולת הזאת, בכל אופן.
כן, ישנו עלי מוחמד שצריך לפתוח כל הזמן כקשר אחורי במכבי חיפה, כל עוד נשמה באפו, אבל שבריריותו הגופנית מעוררת דאגה לא קטנה וגם הוא לבדו לא יוכל לעצור את הסחף וההפקרה רבתי של שאר חלקי הקבוצה. אולי שילוב שלו ושל ירין לוי יעזור - אבל אז אנחנו מוותרים על איתן אזולאי. קיצורו של דבר - מכבי חיפה נמצאת בבעיה רצינית בכל הנוגע לייצוב משחק ההגנה והחלק האחורי, כשקשה לראות מה יוכל לפתור את הבעיה בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
בנוגע להתקפה? ובכן, מסתמן שברוניניו לא יהיה מקרה נוסף של נהואל. ברוח הימים האלו והסדרה הנהדרת "זהב שחור", מדובר בשחקן שכל הזמן מבקש את הקאש - חותר למגע עם השכר, מחפש את המסירה או הבעיטה המוצלחים ומול טבריה הוא גם הצליח למצוא את שתיהן. השער שלו היה בהחלט שער יפה, הגם שמדובר בעיקר בהדיפה רעה מאוד של גד עמוס. אבל זה נראה טוב בגזרת ברוניניו, נכון לרגע זה, ואני יכול לקוות שהוא יראה המשכיות ואת אותו התכלס מול יריבות מעט יותר חזקות מהציפור פגועת הכנף שניצחנו אתמול ברוב זיעה.
מי שבלט אף יותר מברוניניו, בעיניי, היה איתן אזולאי. לפחות על פי ההכנה, נראה שהוא יהיה מעורב בלא מעט שערים העונה. אתמול הוא הפגין בגרות, נחישות (עם החטיפה שהובילה לשער השני) בשני חלקי המגרש וכמובן פיניש אדיר לבישול הרך והמופלא של ברוניניו בשער השלישי.
עם זאת - הדבר המרכזי שחסר במשחק ובהתנהלות של איתן אזולאי הוא יציבות. גם פזיזות לעתים ביציאה קדימה, כזו שמפקירה את ירין לוי להתמודד לבדו מול שחקנים מהירים או סתם מסירות נטולות כיסוי (בכל זאת, הוא לא יכול להיות בשני מקומות בו זמנית). כשאיתן אזולאי יורד מדרגה אחורה, מכבי חיפה נראית הרבה יותר יציבה וסולידית, וגם היציאה קדימה משתפרת. נכון לרגע זה ובמצבת הנוכחית, הייתי ממליץ לברק להוריד את איתן לאחור ולתת לו להתחיל התקפות וגם לחץ הגנתי מנקודה נמוכה יותר. כמובן, זה תלוי באיכות היריבה, אבל גם יריבות מדרג נמוך יותר יוכלו לנצל את הבקיעים וחוסר התיאום (או היכולת) בהגנה שלנו בצורה יותר יעילה מאתמול אם נמשיך להפקיר את מרכז השדה ולהיות כל כך חסרי תכלית בלחץ הקדמי. נכון לרגע זה - הלחץ שלנו מסתיים בשער לנו במקרה אחד, בשאר המקרים בהתקפת מעבר של היריבה על פי רוב.
אזולאי. מעל כולם (מאור אלקסלסי)
מה שכן - מרגע שפדראו נכנס, היינו יכולים לראות הרבה יותר יציבות והרבה פחות חיל ורעד בחלק האחורי. טבריה אמנם המשיכה לנסות ואנחנו חיפשנו את עצמנו ברוב הדקות (עד שקאני מצא את הרשת), אבל הדימום מאחור בכל התקפת יריבה פסק. האם זה אומר שפדראו צריך להישאר במכבי חיפה? לא. אי אפשר לסמוך על שחקן כל כך פציע, אבל בהחלט יש כאן חומר למחשבה בנוגע לתוספת שחקן שהוא פיגורה בחלק האחורי במקומו. כל הסתמכות על פדראו היא ארעית, מעורערת ונשענת על קרן של צבי מנוול במיוחד (עוד מחווה מצונזרת למדי למוזיקה השחורה הישראלית, למיטיבי לכת).
באופן כללי - ניכר שהמעבר ל-4:3:3 המסורתי הקל על השחקנים וגרם לנו גם לבעוט לשער בתדירות של יותר משלוש פעמים במחצית, וגם נסך יותר ביטחון בשחקנים. אולי המערך החדש שנוסה יהיה יעיל יותר במרוצת הזמן, אבל כל ניסיון לכפות אותו על שחקנים שלא מתאימים לו בשום דרך רק הזיק לקבוצה ולקח אותה לאחור, מבחינת יכולת ומבחינת ביטחון. אין מה להתחכם, ברגעים קשים, ואנחנו באחד כזה לבטח - צריך לחזור למקורות.
לסיכומו של עניין, קשה לי מאוד לראות איך כל הדבר הזה מבשיל לקבוצה שיכולה לקרוא תיגר על האליפות. הליקויים עדיין רבים, והקבוצה רחוקה מאוד מלהרשים באודישן הלא מאוד מוצלח של גביע הטוטו. חסר לנו עדיין שחקן אחד נוסף שיעשה את ההבדל בחלק הקדמי, כוכב של מספרים הכרעה, וחסר לנו שחקן נוסף שירגיע את הבלגאן בחלק האחורי. או קשר 6 או בלם נוסף. אם אפשר היה להביא גם וגם זה היה נהדר, אבל במבחן המציאות, להערכתי, לא יבוא אף אחד מהם, ספק גדול אם גם יבוצע שינוי נוסף, הגם שהוא נחוץ, בחלק הקדמי.
אבל עוד לפני שנידרש למחוזות הזויים משהו של אליפות במצב הנוכחי, מכבי חיפה וברק בכר חייבים למצוא את הנוסחה שתעניק להם מה שהיה חסר כל כך בשנתיים האחרונות - יציבות. ניצחון נחמד בגביע הטוטו הוא צעד קטן, אבל צעד יחיד.
עוד משחק אחד, לפני אחרון, בהכנה הדי זוועתית שאנחנו חווים לדבר האמיתי - פתיחת הליגה ממתינה מעבר לפינה. שבת בדוחא. מצד שני, אומרים שאם החזרה הגנרלית הולכת ממש גרוע, זה סימן שההצגה הולכת להיות מוצלחת בטירוף. אולי הפעם? אשרי המאמין. בינתיים, נקווה שכולם יישארו בריאים ושאולי נצליח לחבר אפילו ניצחון נוסף, להרגשה הטובה. זה די מה שנשאר לנו נכון לשלב זה.
שבוע טוב, שקט וירוק לכולם. הלאה לדוחא.