הכחול האפור הזה

כבר אחרי זכייתה של אנגליה בגביע העולם ביולי 1966, החליטו בפיפ"א שהטורניר של 1982 יתקיים בספרד. ראשי התאחדות הכדורגל העולמית היו זקוקים ל-12 שנות המתנה ושלושה מונדיאלים, כדי ליישם את הרעיון של "לחשוב בגדול" ולהוסיף עוד שמונה נבחרות לאומיות (24 במקום 16), הכל במטרה להפוך את הקרנבל הגדול בעולם ליותר אטרקטיבי, יותר זוהר וכמובן שגם יותר רווחי.

התהליך הזה הוביל לתחילת המהפכה בכדורגל העולמי. המימדים התרחבו לאפריקה, עם  קמרון ואלג'יריה שחגגו את הופעת הבכורה שלהן על הבמה הגדולה. הראשונה לא עלתה מבית א', אך סיימה בתיקו עם איטליה. השנייה נשארה מחוץ לשלבים המתקדמים בגלל הפרש שערים מול האוסטרים, אך הדהימה את גרמניה המערבית 1:2 במשחק הראשון שלה אי פעם בטורניר. גם ניו זילנד, כוויית והונדורס זכו לכבוד והשתייכו ל-24 הנבחרות המובילות של הקיץ, כשהאחרונה סופגת לא פחות מעשיריה מרגלי הונגריה.

חוץ מהן, הגיעו גם התותחים הכבדים. ברזיל, עם זיקו הגדול,  סומנה כרגיל כפייבוריטית הברורה ליטול את הגביע מארגנטינה של דייגו מראדונה הצעיר. גרמניה המערבית וקארל היינץ רומיניגה היו גם הם מועמדים ללכת עד הסוף ואפילו המקומיים בנו על ספרד שתעשה היסטוריה ותשאיר את התואר הנכסף במדינה לארבע השנים הבאות. אף אחד לא חשב אז שפולין תסיים שלישית, כשהיא עוברת את ברית המועצות החזקה, ואם מישהו היה אומר שהאיטלקים יזכו בגביע הקדוש, היו שולחים אותו להסתכלות במוסד פסיכיאטרי.

כמו ב-2006, כך גם ב-1982. האזורי הגיעו עם הגב לקיר כשכל מה שיש להם להציע, כמה לא מפתיע, נמצא בשער. דינו זוף המהולל נסע לספרד עם שחקנים אפורים כגון מרקו טארדלי, קלאודיו ג'נטילה וגא'אטנו שיראה. והיה שם עוד אחד, כבשה שחורה שעונה לשם פאולו רוסי, אותו חלוץ בינוני שכיכב במדי ויצ'נזה, עבר לפרוג'יה, ואז נתפס בבדיקות סמים והורחק לשנתיים מהמגרשים. במועדון מיהרו להיפטר ממנו ומכרו אותו ליובנטוס תמורת 400 אלף דולר. התוצאה: גביע עולם עם הנבחרת, גביע אירופה לאלופות עם יובה ב-1985 ואחד הקאמבקים הגדולים שידע עולם הכדורגל.

נחזור ל-82'. מאמן האזורי אנצו ביארזוט החליט להכלילו בסגל, חודשיים בלבד אחרי שחזר מפרשת הסמים אל המגרשים, זאת בניגוד לדעת הקהל בארץ המגף, שדרש להרחיקו מהמדים הכחולים לצמיתות. לראשונה מאז תלייתו של בניטו מוסוליני ב-1945, העם מצא את האויב הלאומי החדש. והביקורת לא איחרה לבוא.

שלוש תוצאות תיקו בשלב הבתים העלו את האזורי במזל מהמקום השני, כאשר פולין מסיימת בראש הבית. הארס הופנה, איך לא, לאותו פאולו רוסי, שלא הצליח למצוא את הרשת אפילו פעם אחת בשלושת המשחקים. משם המשיכו הכחולים לבית המתקדם עם שתי נבחרות שהן החלום הרע של כל שחקן כדורגל, ברזיל וארגנטינה. אלא שאז החלה התפנית של ספרד 1982. טארדלי וקאבריני ניצחו 1:2 את דניאל פסראלה ומחזיקת הגביע, בדרך למפגש עם הסלסאו על מקום בחצי הגמר, וברומא חגגו עד אור הבוקר את תחיית המתים. אם רוסי  לא פוגע, לפחות יש מישהו שיספק את הסחורה.

הסלסאו הייתה זקוקה לתיקו בלבד מול האיטלקים באיצטדיון סאריה, מגרשה הישן של אספניול, שאירח את התמודדות שנכנסה להיכל התהילה של הכדורגל, בניהולו של אברהם קליין הישראלי. אויב המדינה פאולו רוסי מצא את הרשת שלוש פעמים מול ברזיל, שכבשה פעמיים מרגלי סוקרטס ופלקאו, רק כדי לחזור הביתה עם המון כשרון ובלי גביע. שערים ראשונים של החלוץ המושמץ ניצחו את הנבחרת המבטיחה של הטורניר, ופתאום "הזימון התמוה" לא נראה כל כך נורא בעיתוני איטליה.

רוסי לא עצר. בחצי הגמר הוא כבש צמד ב-0:2 על פולין והבטיח למדינתו מקום בגמר מול גרמניה המערבית, שניצחה את צרפת 4:5 בדו קרב הפנדלים הראשון בהיסטוריה של המפעל.

האזורי הגיעו לסנטיאגו ברנבאו ומול 90 אלף צופים הביאו סוף סוף את הגביע לרומא אחרי 44 שנים. פאולו רוסי, מרקו טארדלי ואלסנדרו אלטובלי כבשו ב-1:3 ההיסטורי על הגרמנים. פתאום העולם שייך לאפורים כמו רוסי, שעם קריירה בינונית מלווה באות קלון נכנס בתום שישה ימים מופלאים לפנתיאון של איטליה הגדולה.