לכתבות נוספות בנושא ריצה לחצו כאן
אחרי ההצלחה של מרוץ הבכורה, ייצא לדרך ב-21 בפברואר מרוץ נשר השני, למקצים תחרותיים של 5 ו-10 ק"מ, עם מסלול מהיר ושטוח במיוחד, שכל מטרתו היא להביא את הרצים ואת הרצות לפסגת היכולת שלהם.
מסלול ה-2.5 ק"מ העממי למשפחות יוקדש השנה לזכרו של סמ"ר רון אפשטיין ז"ל, מפקד כיתה בגדוד צבר של חטיבת גבעתי שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-21 בנובמבר 2024. רון, תושב נשר, נהרג חודש לפני יום הולדתו ה-20 ומשפחתו, בהובלת חברת המשפחה ויטה בורטיקוב, פנו למארגני המרוץ בבקשה להקדיש את המקצה לזכרו.
"אנחנו נדפיס חולצות לנרשמים למקצה כשעליה הכיתוב 'תמיד עם החיוך הכי מושלם' ומאחור גלופה עם התמונה של רון", מספרת אחותו של רון, מאיה. "אנחנו במשפחה עסוקים יותר באירועים שסביב המרוץ כמו הדפסת החולצות ודגלים, הזמנת אנשים. בבוקר המרוץ נפתח שולחן שם אנשים שנרשמו יוכלו לקבל את החולצות שהזמינו. להערכתנו יגיעו כ-150 בני אדם לקחת חלק במקצה".
רון, שהספיק להתקדם לתפקיד סמל מחלקה בגדוד, אהב לרוץ וכשחזר מהצבא היה הולך לים עם אבא שלו ורץ. ולעתים גם מושך איתו את דינה (26) ואת מאיה (17). אח נוסף, הבכור, מתגורר בפריז. במקצה הזה, כך הן מבטיחות, הן כבר ירוצו.
"רון היה רגוע, שקט, כזה שלא מדבר יותר מדי. תמיד עוזר בכל דבר שביקשת ממנו", מתארת מאיה את האדם שהיה אחיה, "הוא הדריך בצופים וכולם מאוד אהבו אותו. הוא חי בצופים בתקופה שהדריך שם וממש אהב את זה ואת החניכים שלו".
סמ"ר רון אפשטיין ז"ל עם אחיו | צילום: באדיבות המשפחה
"הוא גם תמיד חייך", אומרת דינה, "בכל מצב הוא חייך. תמיד הרגשת לידו בטוב, ותמיד הרגשת שהוא בטוב. לא ראית עליו שמשהו לא טוב אצלו. הוא תמיד החליף חברים בשמירה, תמיד היה בטוב גם בדברים לא טובים שקרו לו. גם בהיתקלויות בעזה. שאלנו אותו כל הזמן למה לא משחררים אותם הרבה זמן, והוא ענה שמה שצריך לעשות הם יעשו. ואם צריך, הם שם".
דיברתן פעם בבית על החשש מהיום הזה, שמשהו יקרה?
דינה: "לא דיברנו על זה אף פעם. אני הייתי בעבודה ביום שהגיעה הבשורה ומאיה היתה בדרך מטיול שנתי חזרה הביתה". מאיה: "הוא לוחם בעזה אז ברור שדואגים, אבל לא ציפינו שמשהו כזה יקרה. אני הייתי ביום האחרון של הטיול השנתי והמשפחה רצתה שאחזור רגיל. אז עד הערב כשחזרתי לא ידעתי מה קרה ורק כשהגיע האוטובוס סיפרו לי".
איך לדעתכן רון היה מגיב אם היה יודע שיש מקצה לזכרו?
מאיה: "הוא אהב לרוץ והוא אהב את נשר, ולמרות שחיילים שלו כל הזמן אמרו כמה שנשר זה חור ושזה רחוק, הוא תמיד אמר ש'אחלה נשר'. הוא אהב את המקום שאנחנו גרים בו ונראה לי שהוא היה אוהב את זה שיש מקצה לכבודו".
דינה: "רון לא אהב להיות במרכז העניינים, לא רצה שידברו עליו. הוא עשה הכל בשקט, מבלי שישמעו על זה יותר מדי ובלי למשוך יותר מדי תשומת לב. הוא היה אדם ממש טוב שרצה לעזור לכולם ולעשות רק טוב".
מה הייתן רוצות שהרצים והרצות שמגיעים למקצה יזכרו מרון?
דינה: "פרסמנו את דבר המקצה בעיקר לחברים שלו ונשמח שעוד אנשים יבואו וירצו לזכרו. הוא אהב את העיר, אהב ספורט ונרצה שכולם ידעו ויזכרו כמה טוב הוא היה".
לפרטים נוספים והרשמה למרוץ נשר לחצו כאן